כרוניקה של אגרטל / יוסי יוסף

סדקיו של הכד המיתולוגי צימחו בציר הזמן של המועדון שלוחות ארוכות של בקעים, שהולידו נקיקים ענקיים. אל תיתממו, אתם יודעים במה מדובר. כן, על האגרטל שזרק ימפולסקי על משומר ופתח לו את הראש. מהשבר הקטן באותו מלון באוסטריה עדיין דולפת השכונתיות והחובבנות שאנחנו מוצפים בהן עד היום. את האמת, אף אחד כבר לא זוכר אם הכד היה מחרסינה או פלסטיק, כמו שאף אחד לא יודע באמת אם זה היה ריב אמיתי או "בצחוק" כפי שטענו אז אנשי המנהלה והמאמן דאז ראובן עטר. כך או כך נקודת הציון המבישה הזו הייתה רק תסמונת נבואית לעתיד לבוא.

בעונה שעברה באותו המחזור בדיוק, מכבי חיפה צברה 19 נקודות. אחד פחות מהמחזור הנוכחי. למיטיבי הלכת שביניכם או ביניכן: אז, בתוספת הזמן, במצב של 2-1 לבית"ר י-ם, סטוייקוביץ' עלה לנגוח אוויר בלי לשאול אף אחד (חוץ מאת איש הנמלים – Ant-Man) וחטף את השער שסגר את הסיפור של סאלה. במשחק הנוכחי רוני לוי הרוויח את הנקודה אודות להשתהות מחפירה של שחקן כפ"ס בדקה ה-94 אחרי איבוד כדור שטותי של אותו סטויקו. גם הפעם הוא לא ספר אף אחד, אבל רק עד החצי. דרינצ'יץ מנגד לא שם על אף אחד והיה כבר בפיג'מה ונעלי דובי עוד לפני החצי, לא לפני שסינן כמה מילים במונטנגרית ספרותית לעבר הספסל.

באמת שאין צורך לטחון שוב את פרשיות בניון ועטר וכבר נמאס להתעסק בכישורי המשחק של שכטר. בטח שלא באדומים המרובים והצעקות על ריאן. אבל הדבר האמיתי שהמועדון מסרב להפנים ולדוש בו הוא מינוי של אותו איש אחראי, מקצוען, בעל ניסיון אירופי, כזה שיודע לטפל בהון האנושי שעובד תחתיו. אדם שיודע ללכוד שחקנים אמיתיים אחרי מחקר מעמיק ולא מתוך רשימת מכולת של סוכנים רעבתניים. כזה שלא מחליט על מהפכות ינואר ריקות מחשיבה לטווח ארוך. אחד שיידע לתעל את יכולותיהם של השחקנים לתוצאות טובות, שיתווך בין האגף המקצועי לאגף הניהולי. שמבין מה לעשות עם נתוני ג'י.פי.אס במקום לפרסם אותם בכל פינה כאילו מדובר בתחרות סוכני מכירות של "הרבלייף".

מישהו שמבין איך להתנהל מול כתבים שמטרילים את המאמן בהילוכים חוזרים וסקופים על שחקניו, כאילו היו בלשים ביחידה 443 שמכתתים רגליהם לבית המשפט עם הוכחות. את התפקיד הזה אמור למלא מנהל מקצועי, לא המאמן. ובפעם התשעת אלפים: מאמן אמור לאמן. לא להיות גננת או רס"ר משמעת.

צילום: אורטל דהן זיו

כשאין משמעת וכל אחד עושה ככל העולה על רוחו – התוצאות בהתאם: אתה מאבד 10 נק' במשחקי פתיחת סיבוב נגד בני יהודה וכפ"ס שלא מצריכות איזושהי יכולת עילאית. במקום לנחות למקום השלישי עם 30 נק' ובמרחק שתיים מצמד המוליכות (טרם המשחק ביניהן). ומה עם שאר המשחקים? עד היום נותר לתהות איך 11 שחקני יריב נכנסים לתוך הר געש מלא ב-30 אלף ירוקים פלאס שחקנים בשווי 80 מיליון שקל ויוצאים משם עם חתיכת נקודה. לבסוף עושים את החישובים ומגלים שהשלד הקיים לא יכול לתפקד מנטלית כאשר הכישלונות מגיעים בצרורות, וכש-90% מהסגל בנוי משחקנים בינוניים שלא יודעים או מסוגלים להתמודד עם משברים.

אין צורך לנקוב בשמות. זה דיון ארוך שרק עושה סמטוחות בחדר ההלבשה. את השמות הללו אמור אותו מנהל מקצועי להעלות על שולחן הדיונים, בתוך חדר סגור ונטול מקורבים ובעלי אינטרס. הוא אמור למצוא מנהיגים חדשים ושחקני קישור אחורי ואמצע אמיתיים. חוץ מיועציה של אלונה, אף אחד עדיין לא הבין את השטיק הזה בליגה החלשה שלנו? הגרזנים של ב"ש ומכבי ת"א הם לא רמז מספיק גדול כבר ארבע שנים? ולמה יש לנו רק שחקן אמצע אמיתי אחד כשגם אותו גילו באמצע העונה, ועוד בנוער?

אבל ככה זה שמטאטאים את שברי הכד מתחת לשטיח. בסוף הגבשושיות קורעות אותו מבפנים. ואחר כך מאשימים את כולם. כולל הקהל. כי אם יש חלק אחד, בכל ההוויה הזאת שנקראת מכבי חיפה, שעוד מותר לו להיות עצבני – זה הקהל. שאף אחד לא יבוא אליו אפילו עם גרם אחד של טענה. קהל מלחיץ הוא נתון קבוע בכל מועדון גדול בקוסמוס. וכן, גם בכוכב הלכת ilumshem 9000 החייזרים מלחיצים את הקבוצה, במיוחד כשהם לא מתאימים ללבוש את החליפות הכסופות. אבל כאן בארץ, הקהל יפסיק להלחיץ כאשר הקבוצה תראה יכולת טובה. הוא תמיד יעודד – זו לא שאלה בכלל. גם אם יש קשיים ומריבות פנימיות בתוכו.

#מכביחיפה #חןעזרא #יוסייוסף #יעקבשחר #איילמשומר