%20(1).png)
מאת עינת הירש | מדוע לבחור דווקא בארגון שלנו? כי אצלנו יש הכול: בריונות, גזענות אלימות, הכול. חוץ מכדורגל כמובן
בילדותי אני זוכרת שהייתי הולכת למשחקים עם אבי ואחי הגדול. ישבנו ביציע, פיצחנו גרעינים ואני הייתי מבסוטה עד הגג כי זה היה המקום היחיד בו יכולתי לקלל ליד אבא שלי מבלי להיענש. הייתי מסתובבת בגאון בקולקציית הקבוצה האהובה עליי- מצעיף ועד גרביים, ומרכזת את תשומת לבי במשחק ובתוצאותיו. בזמנו היה מערכון של הגשש בו מדינה שלמה צחקה מאוהד שאיים שישרוף את המועדון. האוהדים של היום שורפים מועדונים. קצת פחות מצחיק.
בימינו, מי שחושב לרכוש את בית"ר יודע שאם רק יפזול לכיוון של שחקן ערבי הוא יארח חברה לקורנפיין בפינת הנענשים בחוץ, ולמי שחשקה נפשו בבעלות על הפועל תל אביב, כדאי שכתובת ביתו תהיה בגדר סוד שמור של השב"כ, ואל לנו לשכוח נזקים "קטנים" כגון התפרצויות למגרשים, קריאות גזענות, זריקות רימוני עשן ואלימות ביציעים שגורמים לקנסות כספיים של אותן קבוצות, שאותן בכלל באו, כבר שכחנו, לעודד.
ככה אנחנו נראים. צילום: ויקיפדיה.
הבמה שהאינטרנט מספק לכל אחד ואחת מגלה מציאות חברתית עגומה של גזענות ובורות, המאוגדת ע"י פורומים,עמותות וקבוצות אוהדים, ולא, לא מדובר בתחרויות "עיתונאי נולד". אם רק שגיאות הכתיב היו הבעיה עוד הייתי מבליגה, אבל קללות, הסתות וטינופת מילולית כזו או אחרת לא מועילה לאף אחד. גם לא לכדורגל.
עושה רושם שעופר עיני לא באמת החליף מקצוע כי האוהדים מזמן הפסיקו להיות אוהדים והפכו ל "מיני הסתדרות". בקרוב גם ישיגו לעצמם פנסיה וטיפולי שיניים, בכל זאת, חלקם כבר השיגו חדר פרטי בטדי. ולכל מי שיגיד שרוב האוהדים הם לא כאלה ומדובר רק ב"קומץ" קיצוני, אם תשאלו את ראדי, זה לא מה שיוריד לו את הבאסה.
ואיך משתלטים על המצב עכשיו? ובכן, כשמחפשים תשובה לרוב מוצאים אותה. כמו שספרד נתנה לאוהדים מניות וגרמניה סדרה להם מקום לגיטימי בהנהלה, גם אנחנו, מדינת ה"הייטק", נמצא את הפתרון שלנו. ולא, לא כמו המודל "בדיחה חה חה עם חיים רמון" של מניות האוהדים בהפועל תל אביב. כותבת טור זה היינה תלמידה במכללת "ספורט – פאנל" בניהולו המקצועי של נדב יעקבי.
ความคิดเห็น