מיצ'לא קופץ אדום

מאת רפאל קבסה | "רק תביאו ת'דרבי" ביקשנו, אז הם הביאו. שער ראשון ליוסי בניון מאז 2002 במדים הירוקים ואפילו מיצ'ל שהיה פנסטי , התכבד בשער בכורה. כמה טוב לסיים סיבוב ראשון וכמה טוב לעשות זאת בניצחון משכנע ועוד על היריבה העירונית

מצחיק ככל שזה ישמע, אבל הפועל חיפה שלטה בכדור ברוב שלבי המשחק ועדיין, זו הייתה שחיטה על הסכין. בלי רחמים, ללא אחווה עירונית, קצר, כואב ובעיקר קולע. בגדול? הניצחון הזה טוב לאגו, לא יותר. סליחה שאני קצת פסימי בערב חגיגי שכזה אבל שוב נראינו לא משהו וזה בלשון המעטה. חשבתי שהבשורה תגיע מהכיוון של הטקטיקה החדשה מבית מדרשו של סטאנוייביץ'. כשעה לפני המשחק אני מקבל את ההרכב בוואטסאפ ואני תופס את הראש – "הוא עבר ל4-5-1" אני אומר לעצמי, איזה יופי סוף סוף. ואז אני מגלה תוך כדי המשחק שאנחנו פשוט בינוניים מידי והערב ניצחנו בגלל שתי סיבות עיקריות.

האחת, זה הקהל המטורף שיש למכבי חיפה ושתיים, היריבה כ"כ חלשה ומפוחדת. אבל זו גם גדולה, לנצל יתרון פסיכולוגי. הרי לעולם נהיה גוליית עבור האדומים. תיקו נגדנו והשמפניות שלהם נפתחות כאילו הרגע זכו בקופה אמריקה.

לא יודע מה איתכם, אבל כחיפאי, עבורי דרבי זה דבר קדוש. אני כוסס ציפורניים , הלב מאיץ במהירות אימתנית וכשיוסי אחרי 12 שנה במדים הירוקים מבקיע את שער הבכורה, הצמרמורות לא מפסיקות עד המחצית. ובמשחק כזה הכל הולך. יוסי, אבוחצירה, אפילו מיצ'ל שנמצא עם רגל וחצי בנתב"ג, רץ ליציע הצפוני לחגוג את השער השלישי. רק שיש לי תחושת דה ז'ה וו קלה, זה נורא מזכיר לי את הניצחונות על הפועל ת"א ונתניה. מדגדג לי באף איזו ריח של זחיחות קלה וכולי אימה שסכנין לא תוריד אותנו חזרה לקרקע. עכשיו זה הזמן לערוך חשבון נפש, אחרי סיום סיבוב נורא ולהבין כי אין מנוס מלעשות שינויים בסוף דצמבר.

שיתחילו להכין טיוטיות, לשלוח פקסים, לפוצץ תיבות מיילים ולעשות כאן סדר. הרי לא ייתכן שעם גב כזה של קהל, שינוי לא יקרה כאן. אפרופו קהל, באמת שנגמרו לי המילים ואזלו לי האותיות. לא משחק ביתי, צריך לקנות כרטיסים והקבוצה לא משהו ועדיין, פשוט הזוי – הקהל מצביע ברגליים, יוצר תחושה ביתית יותר מהרבה איצטדיונים באירופה וממלא את המגרש פעם אחר פעם. פשוט להתאהב כל פעם מחדש.

מיצ'ל. היה פנטסטי(צילום: אורטל דהן זיו)