מאת מרסל כהן| המהלך שעשתה אלונה ברקת בסוף השבוע לא מבשר טובות להפועל באר שבע לקראת גמר הגביע ביום רביעי.
אלונה ברקת מחליטה להיפרד מאלישע לוי לאחר 3 שנים של אימון קבוצת הפועל באר שבע. במקביל היא מחתימה את ברק בכר למאמן החדש. נשמע לגיטימי בסך הכול, לא? אומרים שאדם נמדד לא על פי מעשיו, אלא על הדרך בה הוא עשה אותם. אם זה היה קורה אחרי הגמר גביע- דהיינו, ואם הדברים לא היו נעשים מאחורי הגב- דהיינו.
אך אלונה ברקת מצטיינת בטיימינג גרוע, הן שבוע לפניי גמר גביע המדינה המהווה איום על קבוצתה, והן 3 מחזורים לפניי סיום הליגה, כשבנתיים ברק בכר נותר ללא קבוצה עד תחילת דרכו בב"ש. התעניינותה של ברקת בבכר פורסמה לראשונה כבר לפני כחודשיים, אך הצדדים הכחישו את הפרשה.
צילום: הפועל באר שבע דף הפייסבוק הרשמי.
אז מדוע במשך התקופה האחרונה יצאו פרסומים שמאמני הקבוצות נשארים כמו שהם? הביטחון הכמעט מוחלט של אלישע לוי בהישארותו בקבוצה, הוא השובר את הלב. ריסוק הקרקע בבת אחת וללא התראה מוקדמת. אלישע לוי אמנם מצהיר שהוא ממשיך לאתגר הבא, אך אני רואה על פניו את האכזבה ואת הפגיעה. גם אם זה לא היה נעשה בדרך זו, אלישע היה נעצב, בכל זאת, מדובר כאן על פרידה ממערכת יחסים לאחר 3 שנים. אך הדרך בה זה נעשה רק העכירה על ההרגשה.
מבחינת הטיימיניג בוודאי שמדובר בכזה בקריטי במיוחד, באר שבע נמצאת נגיעה מגביע המדינה, וזה רק עניין של הימור בכך שאלישע יצליח להתגבר על האירוע המחולל ויתרכז באדרנלין הגבוה יחד עם המקצועיות והאותנטיות של הכדורגל. יש משפט שאומר "אני לא נגדך, אני בעדי" ואם אתם שואלים אותי, זו הדרך בה בחרה ברקת ללכת בפעולתה זו. היא לא חשבה על ההשלכות עבור ק"ש, ואפילו עבור קבוצתה שלה. אלא רק על האינטרס שלה.
אז אמנם אלונה ברקת, כרגע ידך על העליונה, אך דבר אחד את צריכה לזכור- בכדורגל יש 90 דקות. לפעמים 94.
כותבת הטור הינה תלמידה במכללת "ספורט פאנל" בניהולו המקצועי של נדב יעקבי
Comentarios