משלושה יוצא אחד

מאת אורי משיח | על השוני בין המאמנים הזרים של מכבי תל אביב, מאוסקר דרך סוזה ועד לפאקו

אוסקר, סוזה ופאקו, שלשה מאמנים, אסכולת משחק שונה לחלוטין. אוסקר בקדנציה הראשונה שלו, התחיל את העונה בחוסר יציבות, אך ברגע שמצא את ההרכב והנוסחה, מכבי שיחקה כדורגל כמעט מושלם עם לחץ אדיר על היריב וחטיפות כדור, ומשחק שובה עין לעומק. מערך 4-3-3 קלאסי עם שלישית קישור מושלמת שכללה קשר אחורי מנהל משחק (אלברמן) קשר מרכזי התקפי שמניע כדור ובועט מצויין מימין ראדי) וקשר מרכזי התקפי משמאל, בעל שליטה מושלמת בכדור ויכולת טכנית אדירה, מסירה ובעיטה מכל מיקום ואיום גדול על השער(זהבי).

תוסיפו הגנה לוחצת שיוצאת קדימה ומנטרלת את היריב על החצי (עונה ענקית של טיבי ששיחק כמעט בקישור) והחייאתו של יואב זיו ההתקפי בשמאל, ועונה טובה מאוד של ייני שהפעיל רבות את יכולת המסירה שלו, ותקבלו קבוצה חזקה, שהדובדבן הוא חלק קדמי, דינמי שלוחץ את ההגנות עם דור מיכה, מונאס דאבור ואלירן עטר בעונה נפלאה, ואחר כך ראדה פריצה שעוד היה בשיאו, ותקבלו את הקבוצה הכי מלהיבה של מכבי משנת 2001 בגביע של ניר לוין ( אז צרפתי ובנין הרכיבו קישור מטורף עם נמני ורודריגו מקדימה וודז'ינסקי ובן דיין באגפים).

אוסקר גראסיה.


קבוצה שיש לה יכולת להניע כדור בקישור, הגנה חזקה עם בלם אחד מהיר ושיודע לסגור את האמצע ולעמוד על החצי, יש לה הרתעה וחוסן והיא לא תלוייה בהברקות של שחקן אחד.

ואז הגיע סוזה, עטר עזב, בן חיים הגיע, סוזה האמין בסגנון מבוקר והגנתי יותר מבחינת אחזקת הכדור וכיוון התנועה לשער, הוא השתמש לרוב עם שתי שיטות: האחת 4-3-3 עם שלישית קישור כמעט הגנתית נטו (אלברמן אייבנדר ומיטרוביץ') ששיחקו לרוחב במקום לעומק, עם בלמים שלא יוצאים מהרחבה, ומגינים שפעמים רבות קיבלו הוראה לא לעבור את החצי.

את ערן זהבי סוזה שידרג התקפית, והעביר אותו לשלישיה הקידמית בתור חלוץ לעיתים, ובשתי האגפים לסירוגין, כאשר השחקן שיחק למעשה חלוץ 9 מדומה והיה יוצא אחורה כדי להגיע עם הפנים קדימה, כתוצאה מכך ומדחיקתו של ראדי ואחר כך דור מיכה מההרכב, מכבי שיחקה כדורגל שהיה מבוסס על הנעת כדור סבלנית מאחור בעיקר בין הבלמים ובמרכז הקישור לרוחב, שסגנון המשחק הפך להתקפות מעבר וכדורים ארוכים לבן חיים בשמאל וזהבי המהירים, הקשרים האחורים החלו להיכנס לעומק ומכבי הבקיעה שערים רבים בצורה די מפתיעה מהרדמת היריב וכדורים ארוכים שמצאו את ההגנות לא מוכנות.

הוא כבר בבאזל, סוזה.


גם ברק יצחקי שחזר מקפריסין במשחקים ששיחק נתן מימד התקפי יותר ובזכות טכניקה אישית ויכולת וירטואוזית, נתן השראה לערן זהבי . השיטה השנייה שסוזה שיחק הייתה 3-5-2 שם ייני ירד לתפקיד הבלם והעלים את האיטיות של קרלוס גארסיה שהיה טוב מאוד בארגון המשחק מאחור באותה עונה, באגפים שיחקו מיכה או בן חיים ובצד השני בן הרוש ומארבל שהיו חופשיים לתקוף.

שתי השיטות לא חשפו את הכדורגל הטוב של מכבי ורק שסוזה התעשת ועלה במערך התקפי אמיתי במספר משחקים קטן כמו נגד באר שבע בבית 4-4-2 עם בן חיים ומיכה בצדדים ועם פריצה, יצחקי או בדש בשפיץ שערן זהבי הנפלא בא מאחורי החלוץ ומבקיע בצרורות, מכבי נראתה ושיחקה את הכדורגל הכי יפה שלה.

מכבי הפסידה את ראדי ויואב זיו בעונה הזאת שכמעט ולא שיחקו (זיו) או השפיעו (ראדי), כמו בעונה של אוסקר. בעונה הנוכחית אוסקר הגיע לא מוכן ואחרי הפיאסקו במגרש באירופה והרגשה של התפרקות שהייתה ובעיות אגו בין הכוכבים ( בן בסט, איגבור, זהבי ,פריצה, בן חיים ועוד) אוסקר עזב ובמקומו הגיע פאקו שחזר ל 4-3-3 וביקש ללחוץ את היריב ולשחק התקפי, אך הבין שאין סדר בקבוצה והבריק עם החזרתו של מיטרוביץ שהיה עם רגל בחוץ ומאז שחזר לא יצא מההרכב.

פאקו, הוא עדיין כאן.


פאקו פתח במשחקים הראשונים בסערה והושיב את הכוכבים היקרים שנרכשו על הספסל. איגבור אכזב מאוד ועל בן בסט פאקו לא בנה כחלוץ מטרה או שחקן אגף שמאל, במיוחד שבן חיים בעונה גדולה בצד שמאל. פאקו מחזיק מערן זהבי כחלוץ מספר 1 שלו ודחק את דקות המשחק של פריצה, שיכול לתרום עדיין בגילו המתבגר, ובדש שתמיד מוכיח את עצמו שהוא משחק, אך פאקו כיוון בתחילה לשיטת משחק עם שלישיה קדמית מהירה שמרגוליס ובן חיים באגפים מאחורי זהבי, וראדי חובר לאלברמן ומיטרוביץ בקישור, והכדור מונע דרך האמצע לאגפים, שהבלמים לא מניעים כמעט מאחור.

קרלוס כמעט לא מתבטא וטיבי אחרי עונה חסרת יציבות עם סוזה ,חוזר לעצמו ומהווה עוגן שמכבי תלוייה בו בהגנה מול חלוצים מהירים ושחקני קו. כתוצאה מכך מכבי הניעה כדור מצויין ושלטה ברב משחקיה (כמו בבאר שבע) בכדור, אך פאקו התקפל ונאלץ להתפשר מול הלחץ הגדול של שילוב הכוכבים היקרים. מה שקרה מאז הוא שבן בסט שמוגבל במהירות עם הכדור משמאל, משולב באגף שמאל על חשבון בן חיים שעבר לימין ולא מתבטא בלי יכולת החיתוך לשער שהייתה לו בשמאל, ראדי חזר לספסל ואיגבור האנמי וחסר התפקיד משחק במקומו בהליכה כפוייה, בעוד דור מיכה היחידי שמוציא כדורים מדוייקים מהאגף, מתייבש על הספסל.

אבל הבעיות האמיתיות הם בהגנה. בן הרוש התחיל מצויין ואיבד את הבטחון ועדיין הוא מאוד משמעותי למכבי בהגנה ובעליות הטובות עם איום על השער, שזה עניין מנטאלי שיפתר עם הזמן, ייני ביכולת חלשה מתחילת העונה ורק בשבוע האחרון הוא מגלה סימני בטחון עצמי ויציאה מהאדישות, אך הבעייה הגדולה היא מעבר לחולשתו ומיצוי קצה יכולתו של חואן פבלו החביב והוותיק, (שמתקשה לצאת מהשער לכדורי גובה), יכולתו החלשה והמוגבלות של העוגן ההגנתי שלה קרלוס גארסייה, שלא חזר לעצמו מאז הפציעה האחרונה.

מכבי סופגת בעיקר בשל יכולת אישית ירודה שלו ושל חבריו להגנה, למכבי חסרים לפחות שוער (כל עוד ברק לוי לא מקבל את המושכות) בלם אחורי מרכזי מהיר וחזק, ומגן ימני אמיתי שחורך את הקו ויודע לסגור שחקנים מהירים בהגנה. בינתיים פאקו מצליח בזכות הפלא השביעי ערן זהבי למנוע משבר, ואף מצליח למרות שאינו מאמין בבן בסט ואיגבור, לשלב אותם ולקבל שיפור גדול ביכולתם הרי מכבי השקיעה רבות בהבאתם ויש גם הנהלה והגיון כלכלי.

גם דור מיכה מקבל פתאום דקות ובן חיים מוסט לשמאל גם בדש נכנס לרוטציה בעכו והראה שהוא רעב. לסיכום אוהדים, תמיד לגיטימית חושבים שהם יודעים הכל ולפעמים הם גם צודקים בהרבה דברים. ברור שיש גם צד שהם לא רואים ורק המאמן והשחקנים יודעים ומרגישים.

#מכביתלאביב

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • Twitter

© 2020 עיצוב ובנייה קבסה תקשורת כל הזכויות שמורות   kabessa.co.il

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • LinkedIn Social Icon