נקודת הג'י

מאת תומר חבז| פרנצ'סקו טוטי, איקר קסיאס וסטיבן ג'רארד. בעידן שהמשפט משירו של אייל גולן "הכסף רק נייר ובחיים יש עבר, הווה ועתיד לפנייך" נשכח ממזמן, יש שחקן אחד, יחיד ומיוחד שיעלה הערב למנגינת ההמנון המיתולוגי של ליברפול, שיקבל את העידוד העצום מיציע ה"קופ" המפורסם באנפילד, בפעם האחרונה במדי המרסיסייד.

26 שנות פעילות במועדון, החל מגיל נוער ועד עכשיו, 708 הופעות בוגרים בליברפול שכללו 185 שערים, מקום שלישי בטבלת ההופעות של נבחרת אנגליה עם 114 ( בהן משמש כקפטן בשנים רבות ), 2 גביעי אנגליה, 3 גביעי ליגה באנגליה, פעמיים מגן הקהילה, ליגת האלופות, גביע אופ"א ופעמיים הסופר-קאפ האירופאי. נוסיף לזה את תואר החברות במסדר האימפריה הבריטית שניתן לו ע"י המלכה אליזבת על תרומתו לספורט האנגלי- וקבלו את הסופרמן האנגלי האולטימטיבי.

אצל סטיבי ג'י הביטוי "הוא תמיד היה שם" מקבל משנה תוקף. הרי הוא זה שבפיגור 3-0 בתורכיה ב-2005, כבש בנגיחה את השער המצמק, הוא זה שסימן בידו את תנועת ה-"come on" לחבריו לא לוותר, והוא זה שבסופו של דבר זכה להניף את הגביע המרגש ביותר בתולדות המפעל. לצד זאת, הוא זה שהחליק בעונה שעברה נגד צ'לסי, בהחלקה שאילו לא היא, אולי היה משלים את הדבר היחיד שהיה חסר לו כדי לעזוב בלב שלם, אליפות היסטורית אחרי למעלה מ-25 שנים.

לא ישכחו אותו באנפילד.

היה נדמה תמיד, שגם אם התוצאה מאופסת או שהמשחק עומד להיגמר ללא ניצחון, אל דאגה-סטיבן יהיה שם תמיד- פנדל, נגיחה, או בעיטה מרחוק, תסמכו עליו. הוא היה הגיבור האולטימטיבי: שחקן צנוע, מנהיג, נאמן, שנמצא בטוב וברע ויותר מכל אהוב על כולם ועל כך תעיד קבלת הפנים שקיבל בשבוע שעבר מאוהדי צ'לסי, במפגש ביניהם בסטמפורד ברידג' בתחילת השבוע ( איזה עוד שחקן זכה לפרגון כזה ממוריניו? ).

החותמת לאופיו המיוחד ולנאמנות חסרת הפשרות למועדון הייתה עם הודעתו על העזיבה: "אני הולך להמשיך לשחק ולמרות שאני לא יכול להגיד בשלב הזה איפה זה יקרה, אני יכול להגיד שזה יהיה במועדון תחרותי ולכן לא אשחק נגד ליברפול. זה לא משהו שהייתי צריך לשקול" . ג'רארד, אולי לא גדול שחקני ליברפול בכל הזמנים, אבל בטח המרגש והמחויב שבהם.

כמו שנכתב באתר הרשמי של ליברפול לקראת משחק האחרון של ג'רארד בקבוצה: "סטיבן ג'רארד לא היה סתם שחקן שלבש את מדי המועדון, הוא אפיין יותר מכולם את ערכיו ואת אופיו. הוא הקדיש כל חלק מעצמו למועדון ברבע הראשון של המאה האחרונה ועוזב את אנפילד כגיבור של ממש. הרבה חולמים את החלום, הוא חי אותו".

היה שלום, סטיבי ג'י, מספר 8 האגדי של ליברפול, אנחנו עוד נתגעגע!

כותב הטור הינו תלמיד במכללת "ספורט פאנל" בניהולו המקצועי של נדב יעקבי

#ליברפול #סטיבןגרארד