1/5

סוף ידוע מראש / אלכס מילוש

לפני שאפרוש את משנתי על סיפור מאור בוזגלו אקדים ואגיד – זה ממש לא משנה איך ייסתיים המשא ומתן והאם השחקן ילבש ירוק, כתום או צהוב כחול בעונה הבאה! לתוצאה הסופית אין שום אפקט כמו להתנהלות עצמה.

מכבי חיפה סובלת בשנים האחרונות, סובלת לא רק מחוסר הצלחה אלא מאיבוד הזהות שאפיינה אותה לאורך שנים של הצלחות וכשלונות כאחד. ממועדון מחובר שמתנהל כיחידה אחת משפחתית המועדון הפך להיות קר ומנוכר כלפי הסביבה, האוהדים ופנימה כלפי עצמו. פומפוזיום והכרזות על שבירת קיר מטופש בין חדרי ההלבשה כ"מעשה הירואי" הוא רק דוגמא אחת מני רבות.

הבעיה היא לא רק ההתנהלות במשרדים ברחוב המסגר או במבואות חיפה, הבעיה היא איסוף "נפשות מוטרדות" ל 11 שעולים על הדשא, כאשר כל אחד והבעיות שלו, בעיות אשר זולגות מהכר הירוק לחדר ההלבשה, ליציע וסובב סביב. גם ללא נבירה מעמיקה בתאים האפורים של הזכרון שלי אני לא יכול לשכוח את המחנאות של השחקנים בתקופתו של יוסי או אפקט ההקאה של עטר בדרך לכפר גלים, מדריניצ'יץ שמורחק ובורח מהמגרש כדי לפרוש לשחקן שרגע לפני חתימה וסולחה עם הקהל מזגזג וחותם בצהוב כחול בשניה האחרונה. שק הבעיות של שחקנים שמכבי חיפה החתימה בשנים האחרונות יכול למלא את השק של סנטה קלאוס לשנים רבות, הבעיה איפוא היא שלא נעשית שום הפקת לקחים!