מאת נדב דרעי | מכבי חיפה מסכמת סיבוב, על האכזבה העצומה, הכישלון בבניית הסגל, מחפשים אופטימיות ומציגים את הקהל הכי טוב בארץ, מכבי חיפה סיבוב ראשון, סיבוב דאווין
כשהשחקנים בירוק עלו לדשא באימון הפתיחה של העונה אי שם בחודש יולי,הייתה הרגשה שמשהו טוב שקורה במכבי חיפה. אלפי מנויים נמכרו כדי להיכנס לתיאטרון החדש ולראות את השחקנים נותנים את הצגת חייהם בכל משחק,והבמאי הגיע בייבוא אישי מסרביה.מה ראינו במקום? תיאטרון מפואר, שעליו עולים שחקנים לא מנוסים, טועים בטקסטים ונופלים מהבמה עד שהבמאי בעצמו אפילו רצה לעזוב. אבל בניגוד להצגות כושלות שעשו בחייהם, הקהל לא מפסיק למחוא כפיים ולבקש הדרן. זהו סיפורה של מכבי חיפה מודל 14-15.
אין ספק, העונה נפתחה בטירוף. האצטדיון היה גדוש והיה אפשר להרגיש את החשמל שזרם באוויר. אז פגשנו את סכנין, שזאת לא הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו איתה בחודש האחרון ( גם לא הפעם השנייה). המשחק הכי טוב של הירוקים העונה ללא ספק. מעבר ל4-2 שהיה בסיום המשחק, ראינו שחקנים יורדים מכר הדשא עם חולצות ספוגות זיעה וצבעים של חום וירוק שהרוויחו ביושר על כל התאבדות לעבר הכדור. פייר? נראו כמו קבוצה שרצה לאליפות. מאז חלפו הרבה מים בנהר, בואו נגיד שהייתה הצפה. שבעה הפסדים בשלושה עשר משחקי ליגה, כאשר ברוב המשחקים נראתה כמו הצל של עצמה, חוסר ביטחון בפעולות האחרונות וכמובן בהגנה ומאמן לחוץ שמיהר לשים מפתחות על השולחן.
הקהל הירוק.
אפשר להתחיל בנקודה הטובה ביותר בהרכב ולאט לאט להתמרמר. ולדימיר סטויקוביץ' הוא הזר הטוב ביותר שהגיע למכבי חיפה העונה. מאז אותו אגרוף שנתן השוער כדי להגן על חבריו במחנה האימונים הפך השוער לסמל אצל הקהל הירוק. שוער שנותן הרגשת ביטחון בכל משחק ומוכיח שגם בגיל 34 יש עדיין מה למכור, למרות שספג העונה שבעה עשר שערים. פה מתחילה בעיה של הקבוצה- ההגנה סופגת בממוצע 1.3 שערים למשחק, חוסר תיאום בין הבלמים והמגנים, רוטציות שונות ומשונות , וטעויות בשמירה על שחקן במצבים נייחים. ההגנה עשתה כמעט כל טעות אפשרית והזמינה את השערים כמעט בכל משחק צ'וצ'אליץ איטי, דקל כבר בקושי סוחב, ודגני מפיל לנו את הלב לתחתונים. נוסיף לזה את הפיזיות של טוואטחה והפסטיבל של משומר משני האגפים וקיבלתם הגנה סוג ב'. אז נכון שסאלה הוא מאמן שחושב התקפה, אבל ההתקפה הטובה ביותר היא ההגנה, לא כך?
ונעבור לקישור, שנראה יותר כמו שכונה, מעבר לכך שבניון היה פצוע ברוב המשחקים, התחילו שחקני הקישור במשחק הכיסאות המתנדנדים, האחד בהרכב והשני לא בסגל, ושבוע לאחר מכן מתהפכות היוצרות. שחקני הקישור משחקים בחוסר ביטחון כאשר הם בידיעה, שכל נגיעה לא טובה, עלולה לנפות אותם מההרכב , וכך זה נראה. מעבר לכך בפן הטקטי, המאמן עשה במרבית המשחקים ניתוק מוחלט בין הקישור להתקפה , ראיוס כבר מזמן איבד את הברק שלו ומיצ'ל? כנראה התמכר לחומוס של אבו שאקר. מזל שאיפשהו קיבלה הקבוצה חזרה את ג'אבר עטאא , שמעבר להקרבה שלו בכל משחק, מוכיח שגם לשחקנים שהגיעו מהנוער לקבוצה הבוגרת ,יש מקום בהרכב.
את ההתקפה של מכבי חיפה אפשר לחלק לשני תקופות- לפני אידריסו ואחרי. בתקופה שלפני אידריסו, ההתקפה נראתה מבוהלת, שחקנים פיספסו את הנגיעה האחרונה, כזאת שגורמת לכל אוהד להגיד שאפילו סבתא שלו היתה מכניסה את זה. אחרי אידריסו חזר לשחקנים הצבא ללחיים וראינו שני רביעיות והתקפה שנותנת מעט תקווה להמשך.יחס השערים בין שתי התקופות עומד על 12-6 לתקופת ה"אחרי". להגיד שזה-זה? ממש לא. אז עמאשה שם שלושער מול נתניה "המפלצתית", אבוחצירא חזר לכבוש פה ושם, ואפילו ורד ( שבחינתי הוא חלק בלתי נפרד מההתקפה) כבש ארבעה משחקים ברצף. מעבר לכך- חושך.
הקהל הירוק צהל ושמח אמש, אחרי הניצחון על היריבה העירונית 4-0 וזה לא משהו שרואים כל יום , אז שאפו. שאפו על זה שקרעתם הקבוצה מתחתית הטבלה. אבל חייבים להסתכל קדימה, ינואר בפתח והקבוצה צמאה לחיזוק – אי אפשר לסגור את חלון ההעברות בינואר בלי בלם , קשר וחלוץ. יש עוד סיבוב שלם , פליאוף וגביע שעליהם אי אפשר לוותר. עם הפוש המטורף מהקהל אפשר עוד לקחת את אליפות ה'ליגה השנייה' ולהתבסס במקום הרביעי בטבלה, ואם לא, אז הסיבוב הקרוב יהיה סתם 'סיבוב דאויין'
Comments