1/5

פערים

מאת אביחי שקד | מאז תצוגת הכלום והשום דבר באצטדיון הי"א בשבת, יש לי רק ויז'ן אחד שרץ לי בראש. אי שם בפלייאוף לפני שנה, עמדנו לנו באחת ההפסקות של אחד המשחקים העלובים של סוף העונה. פתאום ראינו את המאמן החדש שלנו, צועד לפנינו בטוח בעצמו, מנופף לכולם בדרך למשחק בסכנין, כדי לראות עוד כמה שחקנים. אני ממש זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. רואה את סאלה צועד בהילוך איטי כזה, עם מוזיקה רומנטית ברקע, ממש מולנו ומנופף לקהל שהריע לו

פאסט פורוורד להיום, אני קורא על שיעור החברה/פעולת צופים/קבוצת תמיכה, שבה השתפך אותו מאמן בפני השחקנים, על כמה הוא רוצה לעזוב אבל בעצם החליט להישאר ושהוא רוצה פייטרים ושהוא רוצה שהם ישחקו טוב (ללא ספק טכניקת אימון שלא יצא לי להכיר). כל כך סמלי. המאמן שנחת כאן לפני פחות משנה, וקיבל כמעט מיידית מעמד של אלוהים חיים , יושב עם השחקנים שלו ומשתף איתם מחשבות והגיגים.

אני רק אגיד, שאנחנו חשבנו שזה המאמן שיהפוך את השחקנים שלנ