קבוצה לא מחליפים

 מאת תומר חבז | "ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב" , כך שר אחד מגדולי הזמרים בישראל , ולבטח אחד מגדולי אוהדי הפועל ת"א-אריק איינשטיין ז"ל . אז אולי הוא התכוון ללב או לא , אבל לא מפתיע שאני כותב טור זה בבית עם 39 מעלות חום – ושום מילה להפסד המביך להפועל עכו

אז כן , הקבוצה הצליחה לשבור את שיאי החולשה של עצמה , להיות אחראית על 2 מ-3 הניצחונות של סוגרת הטבלה ( וניצחון הבית הראשון שלה העונה ) , ולהחזיר לכושר חלוץ מושמץ בשם יובל אבידור שלא כבש כבר 23 מחזורים , ויותר קרוב לשער במקומון עכו מאשר לכיבוש גול . כל זאת , במשחק הכי חשוב שלה העונה ( בפעם המי יודע כמה ) .

ניתן למנות לא מעט רגעי שפל בעונה הנוכחית של האדומים-הפסדים לקבוצות תחתית , אי ניצחון בדרבי ובאף משחק נגד קבוצה גדולה ( ויסלחו לי אוהדי ב"ש-עבור אוהדי הפועל הם קצת פחות מטרידים ) , הגנה שמתנהגת כל שבוע כאילו היא בתקופת הכריסטמס ומחלקת מתנות , אבל יותר מכל-העסקה המעליבה עם היריבה העירונית , בה הפועל בונה ומחשלת את הדור הצעיר של קריית שלום ( ואיזה מסכן בן ריכטר-שחקן כשרוני בפני עצמו , שעד שהוריד את שריקות הבוז של האולטראס הצהוב, צריך להתמודד עם הצבע האדום ) . כל אלה "מזכים" את הפועל ת"א בכבוד רב בתואר "הקבוצה הגרועה במילניום הנוכחי" ( ועמכם הסליחה גיבורי עונת ההישארות בראשות שייע ב2005 )-ובאי ההעפלה לפלייאוף העליון לראשונה מאז מחולקת הליגה .

היו זמנים. צילום: פייסבוק הפועל תל אביב.

אפשר להאשים את אסי חסר הניסיון , את אייל עם הפה הגדול , ואולי בכלל את "הקהל הברברי" , הפואדיזם-שמבריח כל רוכש אפשרי . אבל בראש המערכת עמד עד לא מזמן ( ברוך שפטרנו מעונשו של זה ) חיים רמון-האיש שעד לפני 3 שנים , קיבל לידיו קבוצה שמחה , שלא הפסידה דרבי במשך 5 שנים , שממוצע הקהל במשחקיה עמד על 8,500 , שגבה 8% תוספת עבור מימון הגעתו של שכטר-וירק לאוהדים בפנים רק כעבור 4 חודשים עם שחרורו לצרפת . איש שלא הצליח בקדנציה הראשונה שלו בניהול המועדון ( מדובר על אותה קבוצה מפוקפקת שנאבקה על הירידה עם שייע ) , שלא הצליח בחיים הפוליטיים ועסוק בלהאשים אחרים , במקום לעשות חשבון נפש עם עצמו .

כדי שלא יראה כאילו יש לי משהו באופן אישי כנגד האיש האדום , לא ניתן להתעלם שמי שבסופו של דבר משחק על הדשא הם השחקנים , ומי שבוחר בהם אלו המאמנים . אייל ברקוביץ החל את העונה כמנג'ר המקצועי ולחובתו ניתן למנות את שחרורם של קליימן , דגני ,טועמה ועבדורחימי , אך לא ניתן להתעלם מהעבודה הקשה שהשקיע , בלויאליות ובמאבק שעשה למען האוהדים כדי להשאיר את עומר דמארי וגילי ורמוט בקבוצה-ולא קשה לנחש שאם היה במערכת בינואר , לא היה מתאפשר מעברו של ורמוט .

הבחור שמונה לעמוד על הקווים היה אסי דומב החביב וחסר הניסיון , שאיך נאמר בעדינות , לא היה מגדולי הטקטיקנים , והיה גיבור על חלשים ( זכור המאבק עם איקנדה ) . גם אלי כהן , "השריף" המנוסה , שזכור לטובה מהמילניום הקודם , נכשל לחלוטין . אם שהגיע לקבוצה בסוף ינואר , הקבוצה הייתה במרחק נגיעה מהפלייאוף העליון , ובשמינית גמר הגביע , כהן ספג הפסד מביך והדחה מוקדמת בבלומפילד ע"י הפועל כפ"ס מהלאומית , הפסיד בדרבי הכי חד-צדדי בשנים האחרונות ובסה"כ צבר בסה"כ 4 נקודות מתוך 15 במשחקי הליגה .

המשותף לשניהם , הוא שיתוף של שחקנים שבימים עברו , לא היה להם מקום בסגל הקבוצה-ולא ניכנס לשמות מטעם כבודם , שילוב הרכבים הזויים שכללו אי הכללתו של אחד משחקני הסגל הטובים משה אוחיון ( זכורה לרעה הצבתו של אברהם צ'קול בקישור האחורי בדרבי ) והמגן הבכיר ליאור לוי , ובכלל-אי הקניית שיטה או רצף במשחק השוטף של הקבוצה . גם משחקנים מנוסים כמו דודו ביטון , ישראל זגורי ואפולה אדל ציפו ליותר , ויש להם חלק לא מבוטל בכישלון .

אז מה הלאה? במצב הנוכחי עמותת "האדומים" ובארי בן זאב לקחו על עצמם את הצד הניהולי , בתקווה לשקם את הקבוצה , בעיקר כלכלית-כדי להכין את הקרקע למציאת רוכש , אך לא מן הנמנע שבעתיד הלא רחוק תיאלץ הפועל להגיע אל הביטוי הנורא " פירוק" , שלטווח הרחוק יעשה לה רק טוב-ינקה אותה מכל בעלי המניות והגורמים הבוחשים בקבוצה ויאפשר העברת בעלות נקייה לעתיד לבוא .לא יעזור , ליגה בלי הפועל ( ועל כך יעידו אוהדי מכבי וביתר ) היא לא ליגה .

כותב טור זה, הנו תלמיד במכללת ספורט פאנל, בניהולו המקצועי של נדב יעקבי

#הפועלתלאביב