שלוש דרכים לחלום

מאת ינון בוטביה | נבחרת ישראל בדרך הבטוחה ליורו בצרפת. כמובן. קפריסין הוכיחה לנו שבוסניה נבחרת חלשה, אנדורה כבר הראתה לנו שמספיק קצת מזל לניצחון על וויילס ואת קפריסין הרי אנחנו עוברים בקלות – ולמעשה נשאר לנו רק להתמודד עם בלגיה על ראשות הבית. או שלא? אם היו בסגל נבחרת ישראל שחקנים שמשחקים דרך קבע בקבוצות כמו מנצ'סטר סיטי, שאלקה ורומא, היינו אומרים שזה תור הזהב של הכדורגל הישראלי ושחייבים להגיע ליורו בצרפת.

אם היו לנו בסגל נבחרת ישראל נציגים מקבוצות ארסנל, ריאל מדריד וליברפול, היינו מצפים מהנבחרת להגיע לשלבי הנוקאאוט של אליפות אירופה.

אם נגזים רגע ונחלום על הכוכבים של צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד וברצלונה בסגל הנבחרת המקומית, פחות מחצי גמר היורו לא היה אפילו מתקבל על הדעת!

אבל השאלה היא, מה גורם לנו לחשוב ,שכשהכוכב הכי גדול של נבחרת ישראל משחק באלמריה – מתחתית הליגה בספרד – או שמא במכבי חיפה, או אפילו במכבי תל-אביב, אנחנו יותר חזקים משאר הנבחרות הנ"ל?

אולי הפעם… צילום: התאחדות הכדורגל ישראל

אז תשובה אמיתית לא נמצא לנתון המביך הזה, כמו שלא תשמע מעידן בראון, שהפועל פתח-תקווה רצים לאליפות. אבל, הנה שלוש דוגמאות שיגרמו לנו להרגיש נוח לחלום:

נבחרת קוסטה ריקה הגיעה למונדיאל כשהיא משובצת לבית המוות, כשהכוכב הגדול מגיע מאולימפיאקוס ועוזר מאמן ששיחק בקופסא אבל עם אנרגיות של פצצת אטום ועם מלחמה שלא זכורה מאז קרבות ספרטקוס הגדול, וכנגד כל התחזיות – העפילה לרבע הגמר.

בני ישראל במצרים נעזרו במנהיג שמחולל ניסים – משה רבנו – ולמרות שהיו עבדים בכל נפשם, העזו מצח ונמלטו ממסך הברזל המצרי.

מארק צוקרברג חשב איך הוא גורם לאיחוד חברתי של חבריו לספסל הלימודים, אבל נעזר בקמצוץ מאלוהים שנמצא בשכלו וגרם לכל העולם להיות חלק מהרשת שלו.

לשלושת דוגמאות הקיצון הללו מכנה משותף אחד- הם הגיעו למקסימום. אם זה בהקרבה, אם בניסים ואם בחכמה אלוהית. כדי שנבחרת ישראל תעפיל ליורו בצרפת – כן, זה שמכיל עשרים וארבע נבחרות, וגם מקום שלישי בבית המוקדם עשוי לשלוח אותך לשם – אנו זקוקים לנס. וגם לשכל.

כנראה גם לחוכמה אלוהית. ואולי החלומות שלנו הם לא יותר מחלומות באספמיה, אבל הם כנראה עדיפים על לא לחלום כלל