%20(1).png)
אחרי 23 שנה, ברק בכר חוזר לצה״ל. הפעם, בראש מורם עם תארים ורצון עז כדי לשרת. זהו סיפורו של פטריוט שהפך ייסורי מצפון למשימה לאומית.
בשנת 1998 קיבל ברק בכר מכתב אל בית הוריו במושב צרופה שברצועת חוף הכרמל, ״בחודש מרץ אתה מתגייס לשריון״. ברק לא ידע את נפשו אז ולא משמחה, אלא מדאגה לקריירה. החלום שלו להיות כדורגלן מתנפץ לו בזה הרגע מול העיניים. ברק שיחק אז בקבוצת הנוער ״נווה יוסף״ חיפה, מועדון שהוציא לא מעט כדורגלנים בכירים מאזור חיפה ובשורה כזו עבורו אמרה דבר אחד - הסתיימה הקריירה. מרץ 98 מגיע וברק עושה הכל כדי לקבל ״ספורטאי מצטיין״, קטגוריה שקשה עד בלתי אפשרית להשגה. אם נציץ רגע במורדות העיר התחתית, באותה שנה בדיוק זכה שחקן מכבי חיפה לתואר ספורטאי מצטיין, יוסי בניון שמו. בכר מרד בכל המוסכמות, לא יכל לדמיין את חייו שלא בעולמות הכדורגל, נכנס למחבוש ואחרי חודשיים וקצת נפלט מהמערכת הצבאית. ככל שהתבגר, המצפון רדף אותו. אותו משפט שלמה של ״מה היה קורה אילו״. ברבות השנים כשחקן וכמאמן ניסה בכר לכפר על היעדר העבר הצבאי.
אחרי הזכייה באליפויות בבאר שבע, הציב לעצמו מטרה והחל להרצות בהתנדבות בכל זמן פנוי ואפשרי שהיה לו בבסיסי צה״ל. הוא יזם מחד וקיבל בקשות מאידך. הוא בנה מספר הרצאות שעיקרן על ״קבלת החלטות״ , ״התמודדות ברגעי לחץ ומשברים״ ו״ניהול מערך אפקטיבי״. גם ימים ספורים אחרי הזכייה באליפות עם מכבי חיפה, יצא לבסיסי צה״ל וחטיבות משטרתיות כדי להרצות ולתרום מזמנו. השבוע, החליטו בצה״ל להחזיר את טוראי בכר לשירות ושובץ לחיל חינוך ולדובר צה״ל כמרצה. אחרי 23 שנה הוא סוגר מעגל והופך לחייל מן המניין.
