עדיין דייגו

מאת נתי שדה| "נאמר כבר הכל, אין לי מה להוסיף לזה" ובכל זאת אני אוסיף.

במוצאי שבת הקרובה אני אשב ואצפה ביחד עם חצי מהעולם בגמר גביע אירופה לאלופות, בין ברצלונה לבין יובנטוס. אני אצפה אולי בהכתרתו של ליאונל מסי לשחקן הגדול ביותר בכל הזמנים,שלוש אליפויות אירופה (אולי ארבע בסוף היום), ארבע פעמים זכה בכדור הזהב, שלוש פעמים זכה בנעל הזהב, מלך השערים של כל הזמנים בליגה הספרדית, מלך השערים של כל הזמנים בליגת האלופות ועוד שלל תארים ושיאים שהילד הזה ניפץ וממשיך לנפץ עדיין.

האם הוא הגדול מכולם? גם אני רוצה לשחק במשחק הזה… יסלחו לי פלה, קרויף, פושקאש, אוזביו, בסט, די סטפאנו, רונאלדו הברזילאי, רונאלדיניו וכריסטיאנו רונאלדו. במשחק הזה אצלי משחקים שני ארגנטינאים קטנים גדולים ששינו את הכדורגל: ליאונל מסי ודייגו ארמנדו מראדונה!

האחד ילד טוב רוסאריו, שהעלה את רמת האינדיבידואל בכדורגל לרמות מטורפות ועושה זאת באותה קלות שבה ג׳ורג׳י בסט שתה קוניאק, שובר שיאים וזולל תארים ברמה האישית והקבוצתית בלי הכרה, נראה שלא ינוח עד אשר כל השיאים יהיו תחת שמו (כולל הוצאת חוץ הכי טובה).

אז מה יותר גדול?


השני, ילד רע לאנוס, שהמציא את האינדיבידואל, שהייתה לו כריזמה של נפוליאון, שיגעון של חניבעל לקטר, שצרך סמים כנראה לא פחות ממספר השערים שהבקיע, שהביא במו ידיו (תרתי משמע) את גביע העולם לארצו. גאון, אבל משוגע, ותשאלו את ואן גוך (אם הוא יצליח לשמוע), או את קורט קוביין על הקו הדק שמפריד בין גאונות לשיגעון. כך היה דייגו ואולי זה מה שחסר למסי, טיפה שיגעון!

אין עוררין על כשרונו של מסי, אבל בעוד הוא משחק לצד השחקנים הטובים בעולם, מראדונה בחר (יש שיאמרו בהתרסה) בקבוצה קטנה כמו נאפולי, שהייתה מטיילת קבוע בין הסרייה A לסרייה B,  ולקח אותה לגבהים שלא הכירה כמעט לבדו, כזכה עמה בשתי אליפויות איטליה וגביע אופ״א אחד.

כנ״ל לגבי נבחרת ארגנטינה, שהייתה נבחרת בינונית למדי נטולת כוכבים להוציא אולי את בורוצ׳אגה ובחודש של טירוף "מאראדונאי" ידוע סחב וסחף כמעט לבדו את הקבוצה עד לזכייה בגביע העולם. ההשפעה של מראדונה על קבוצותיו היא לטעמי הקלף המנצח. בשורה התחתונה: מסי ענק, אך דייגו ענק ממנו.

אותו פרץ של שיגעון שגרם לו לירות על צלמי טלוויזיה, הוא אותו פרץ של שיגעון שגרם לו לקחת כדור במרכז המגרש ב״אצטקה״ ולעבור את כל שחקני אנגליה כולל המלכה אליזבט ולנצח את המשחק. אותו פרץ של שיגעון שגרם לו להסית את כל איטליה נגדו, כשביקש והצליח להעביר את אהדת תושבי העיר נאפולי לארגנטינה במשחק חצי גמר הגביע העולמי נגד איטליה, הוא אותו פרץ של שיגעון שגרם לו לשלוח את "יד האלוהים"גבוה ולשטות בעולם שלם.

אז אולי אני טועה ואולי מבחינה חינוכית עדיף את מסי הילד הטוב ואמא באמת תמיד אומרת שאני נמשך לכיוון הלא נכון, אבל לי הכיוון הזה נשמע טוב. תשאלו את קורט קוביין…..

כותב הטור הינו תלמיד במכללת "ספורט פאנל" בניהולו המקצועי של נדב יעקבי.

#מסי #מראדונה

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • Twitter
לוגו אריה עברית 2020.png

© 2020 עיצוב ובנייה קבסה תקשורת כל הזכויות שמורות   kabessa.co.il

  • Facebook
  • Instagram
  • YouTube
  • LinkedIn Social Icon