%20(1).png)
ממש כמו תסריט, כאילו זה אשכרה נכתב מלמעלה ויכול לשמש כשובר קופות אמיתי. אבל זה לא סרט, זה החיים האמיתיים של ילד, ילד שהוא גבר. אחד האהובים עליי ואחד שזכינו שיהיה שלנו. עופרי ארד שמו.
דמיינו לעצמכם את זה: אבא חולה כדורגל שמגדל בן אחרי שישה אחים ואחיות. אבא שהולך עם הילד לכל מקום, מגיל 8. עד כדי כך שלא מפסיד שום אימון או משחק של הילד. בקיץ החם או בחורף הקפוא והגשום. בטוב וברע. רואה את הילד שלו גדל, מתפתח, מתבגר משנה לשנה, משחק בקבוצה אותה הוא אוהד ותומך בו בלי הפסקה. לא משנה כמה זה קשה, כמה משברים יש בדרך.
אותו ילד, עופרי כמובן, עובר את הדרך שכל ילד חולם עליה. מקבוצות הילדים, לנערים, לנוער ולבוגרים.
מי שמכיר את עולם הכדורגל, יודע ומבין כמה זה תובעני. כמה העולם המקצועני באמת דורש ממך, מהסובבים אותך, מהמשפחה שלך. כמה כולם צריכים להתמסר ולעטוף את הילד שמנסה בכל הכוח להפוך לכדורגלן מקצוען. לפי מחקרים סטטיסטיים, רק 1% מכל אלה שמתחילים לשחק כדורגל בגיל צעיר, יגיע לקבוצה בוגרת. אז תחשבו כמה נמוך הסיכוי להגיע למועדון שעליו אתה חולם, למועדון הספציפי הזה שכולם סביבך אוהדים, למועדון הירוק והמכובד במדינה.
דבר נוסף שאנשים אולי לא מבינים או יודעים, אבל להיות כדורגלן מקצוען בנערים ובנוער של מכבי חיפה זה אומר שאין טיולים שנתיים בבית ספר, אין יציאות קבועות עם חבר'ה מהשכבה, אין מסע לפולין ושלא נדבר על בילויים.
ואז, בערך כשעופרי מגיע רגע לפני המעבר לקבוצת הנוער, מגלים את "המחלה" לאבא התומך. לאבא המסור שלא ויתר על אימון.
חשבתם שזה ימנע ממנו להפסיק? נהפוכו. זה רק מתחזק. עוברות כשנתיים ועופרי שכבר מתדפק על דלתות הכניסה לקבוצה הבוגרת של מכבי חיפה, מבין שכדי להשתלב בה, הוא יצטרך לעזוב לשנה למקום בו יוכל לקבל את ההזדמנות בקבוצה מהליגה השניה.
גם בהפועל רמת גן, לשם הושאל לשנה, הוא מצטיין. גם לשם האבא, שכבר חולה, ממשיך ללוות אותו כל הזמן. לא עוזב לרגע. למרות המרחק מהבית, קיבוץ החותרים, זה לא עוצר בעדו וכל יום נוסע שעתיים הלוך ושעתיים בחזור.
ואז החלום הראשון של האבא קורה - עופרי חוזר למכבי. הילד מקבל הזדמנות שאולי לא תחזור ומגשים לאבא (ולעצמו כמובן) את החלום.
מכבי חיפה של אותה תקופה, היא קבוצה שלא זכתה קרוב לעשור באליפות. בשביל מועדון כמו מכבי חיפה, עשור זה חיים שלמים.
לפני שנתיים, בעונת 2019/20, עודד, או "עודי" כמו שהיו קוראים לו פעם, עדיין היה מגיע יום אחרי יום מחוץ למגרש האימונים, מוציא מהאוטו את הכסא, מתיישב בשקט וצופה בעופרי מגשים חלום מבעד לרשתות הברזל. לא צועק, לא מקלל, לא מבקש תשומת לב. יושב, רואה את הבן שלו מתאמן במדים הירוקים, וחוזר הביתה. כמו טיפול, כמו תרפיה, כמו אוויר לנשימה.
אבל יחד עם זאת, מצבו של האבא מחמיר עם הזמן וגם הרופאים יחד עם המשפחה מבינים שהרבה זמן לא נשאר. האבא, עודד, כבר לא מגיע לאימונים וגם למשחקים כבר קשה ואף בלתי אפשרי להגיע לפעמים.
בשנה האחרונה, 2020/21, עשור לאחר האליפות האחרונה של מכבי, זה מתחיל להתקרב... אפשר כבר להריח את האליפות מתקרבת משבת לשבת. ויחד עם זה, מצבו של האבא, לא ניהיה טוב יותר.
ואז, אחרי החלום הראשון שכבר הוגשם, מגיע חלום נוסף ובו הבקשה של האבא לילד, לפני שהוא עובר לעולם הבא: "רק תביא אליפות".
וכמו בסרטים הכי גדולים, הכי מרגשים והכי עוצמתיים - זה קורה. ממש במשחק האחרון, בצורה הכי דרמטית שיש:
*מכבי חיפה אלופת המדינה!*
וכמו בסצינה הוליוודית, בזמן שכל השחקנים חוגגים עם הקהל, הולך עופרי לעבר היציע ומוריד את אביו שכבר בכסא גלגלים, אל הדשא. יחד עם כולם.
אחרי 14 שנה שהאבא מלווה את הילד, זה מתהפך לכמה רגעים והילד, הגבר, המנהיג - מלווה את האבא.
החלום הוגשם, אותו חלום משותף של אבא וילד: לשחק במכבי חיפה ולקחת אליפות, אשכרה קורה.
זמן קצוב לפני שהילד ייפרד לעולמים מאבא שלו, הוא מעניק לו את מה שחלם עליו. כמו בסרטים.
השבוע, הלך לעולמו האבא שנלחם 6 שנים במחלה הארורה. הוא לא ויתר לרגע, היה חזק שם בשביל כולם וכנראה שהרגיש שעכשיו זה הזמן. עכשיו, אחרי שהבן שלו הגשים לו את החלום ועשה את הדרך הבלתי יאומנת, הדרך שרק אחוז מצליח לעשות - עכשיו זה הזמן שלו לנוח.
מהזווית האישית, זה הסיפור שהכי ריגש אותי אי פעם. זו גם מכבי חיפה שהיא החיים עצמם, אולי כי גם אני מאמן כיום ילדים במכבי חיפה ממש כמו שעופרי היה ממש לפני רגע, ואולי פשוט - כי איזה דבר מרגש ומטורף זה החיים האלה. אולי כי גם מתוך הכאב תמיד אפשר למצוא סיבה להגיד תודה.
אז זה לא סרט, זה החיים האמיתיים, אלו החיים של עופרי ארד, סמל ירוק ומשפחתו הירוקה, המרגשת והנפלאה. משפחה שלימדה אותנו כמה דברים חשובים לחיים. אלו החיים שלו שאיחדו את הקהל הכי גדול ומושבע בישראל. זה סיפור חייהם של אב ובן ומשפחה שלמה שחלמה יחד, עברה יחד והגשימה יחד מסע של חיים שהפך עם הזמן, אולי במעט, גם למסע שלנו.
ותוך כדי כתיבת שורות אלו, קשה לאחל אבל בכל זאת, יש לו יום הולדת היום. מזל טוב עופרי💚
Comments