%20(1).png)
זכיתי לצפות, במהלך שנותיי כאוהד, בהצגות ענק של מכבי חיפה באירופה ואני מאמין שעוד אזכה לראות שיאים נוספים בעתיד . נכחתי במשחקים גדולים נגד יריבות מהוללות. אבל בשנות ה-60 של המאה הקודמת היה נדיר לצפות בהתמודדות שלנו מול אריות אירופה.
ביום שבת ה 14 במאי 1966 שיחקה אברטון (למי שלא יודע מהעיר ליברפול) לעיני 100,000 צופים באיצטדיון וומבלי בלונדון במשחק גמר הגביע האנגלי וניצחה במשחק דרמתי את שפילד וונסדיי בתוצאה 3:2.
באותה שעה בדיוק נאבקה מכבי חיפה במשחק חוץ קשה נגד הקבוצה שבמקום השלישי בטבלה הפועל קריית חיים. לעיני 7,000 צופים, רובם ככולם ירוקים, כבש המגן התוקף קלמן זוננשיין את שער הניצחון והקנה לקטר הירוק ניצחון נוסף שרק ביסס את מקומה של מכבי חיפה בראש טבלת ליגה א' צפון, 7 נקודות יקרות יותר מסגניתה הפועל כפר סבא.
מקץ פחות משבועיים הגיעה מחזיקת הגביע האנגלי אברטון למשחק חגיגי נגד אלופת ליגה א' צפון הלא היא מכבי חיפה. וכך בחג השבועות של שנת תשכ"ו יום רביעי ה 25 במאי 1966 זכיתי לראות בפעם הראשונה בחיי משחק בין מכבי חיפה ליריבה אירופית.
17,000 צופים נלהבים מילאו כל פינה באצטדיון קריית אליעזר. הרי לא בכל יום מגיעה לכאן קבוצה שרק לפני 10 ימים זכתה בגביע האנגלי. מכבי חיפה עדיין הייתה בתמונת המאבק על גביע המדינה וציפה לה בעוד שישה ימים קרב אדיר נגד מכבי תל אביב באצטדיון המכביה בשפך הירקון, וביניהם עוד משחק ליגה בשבת נגד הפועל צפת ולמרות כל זאת החליט המאמן אברהם מנצ'ל לעלות למשחק נגד אברטון עם ההרכב החזק ביותר שעמד לרשותו כאילו היה זה משחק רשמי במסגרת גביע אירופה לאלופות.
מאחר והשוער הקבוע של מכבי חיפה יחזקאל גרשוני סבל במהלך העונה מפציעה ולא היה בכושר משחק מלא, הושאל לצורך משחק זה בלבד שוערה של הפועל ת"א יואל שוהם, חבר קיבוץ מעיין צבי שליד זיכרון יעקב. יחד איתו התייצבו בחוליית ההגנה קרול (ליקה) רוטנר, ישעיהו (שייע) שווגר, שמואל חדנס, קלמן זוננשיין. בקישור שיחקו דוד גוזלן, אשר עלמני, ואהרון (ארהל'ה) גרשגורן, ובהתקפה חסן בוסטוני מימין, שמואל (דידי) ששון משמאל, ובחוד, הגדול מכולם, דניאל (דני) שמולביץ' (רום) הלא הוא שמילו.
המשחק נפתח בבליץ של הירוקים על שער האנגלים ההמומים שלא הבינו איך קבוצה מליגה שנייה במדינה נידחת באסיה, מצליחה להפיק כדורגל כל כך יעיל ואטרקטיבי. המגינים רוטנר מימין וזוננשיין משמאל תפקדו כקיצונים לכל דבר כמו כהן ווילסון מנבחרת אנגליה (שתזכה במונדיאל כחודש ימים מאוחר יותר) . גוזלן חיסל את ההתקפות של האנגלים במרכז המגרש ושווגר נעזר בניתור המדהים שלו כדי להתמודד בהצלחה עם משחק הראש המשובח של החלוצים הכחולים לבנים. עלמני ליהטט במרכז המגרש ושלח שוב ושוב כדורים מדודים לעבר החלוצים. בוסטוני ודידי ששון הצנומים התקשו מול המגינים הקשוחים של אברטון אבל בחוד ההתקפה שיחק כדורגלן אירופאי לכל דבר. הוא לא נפל משחקני מחזיקת הגביע האנגלי באף פרמטר. הוא היה מהיר מהם, אתלטי, בעל שליטה מצוינת בכדור, בעיטה חזקה בשתי רגליים, משחק ראש משובח ושמחת משחק. האנגלים שציפו לטיול קליל ב'ארץ הקודש' נתקלו באחד מגדולי שחקני מכבי חיפה בכל הזמנים – שמילו.
מקץ 19 דקות פרץ שמילו כסופה, חלף בקלילות על פני בלמי קבוצת 'המיליונרים' מליברפול והוכשל על ידי השוער. שמילו עצמו בעט את הפנדל פנימה וזיכה אותי בשער הבתולין הפרטי שלי באירופה.
17,000 הצופים לא ידעו את נפשם מרוב אושר. באותם רגעים נראה היה שהשמיים הם הגבול ותאמינו לי שאפילו המטורפים והתמהוניים ביותר לא העלו בדעתם שיבוא יום ומכבי חיפה תתמודד במסגרת גביע אירופה לאלופות נגד אלופת אנגליה ותביס אותה 3:0.
אט אט השתלטו שחקניה המעולים של אברטון על מרכז השדה וככל שמחוגי השעון נעו קדימה התפתח לחץ אנגלי על שערו של יואל שוהם. אברטון שזכתה רק 3 עונות לפני כן באליפות אנגליה הייתה באותם ימים אחת הקבוצות החזקות באירופה ואולי בעולם כולו. מכבי חיפה אמנם התברכה בכישרונות רבים ושיחקה בהתלהבות, אך שחקניה היו חובבים ואחרי 45 דקות ניכר הפער האיכותי ובעיקר הפער בכושר הגופני.
במשך דקות ארוכות צרו שחקני אברטון על שערה של מכבי חיפה ששחקניה ממש 'נפלו מהרגליים' ,הגיעו לאינספור מצבים. ולבסוף בדקה ה- 77 נשא לחצה של אברטון פרי וטרבילקוק הצליח להכניע את שוהם וקבע שיוויון 1:1.
מנצ'ל הבין שהמקסימום שניתן להוציא מהמשחק הזה הוא תיקו. אבל איך עוצרים את ההתקפה ה"מפחידה" של קבוצת המיליונרים מליברפול ?
ואז הוא נזכר במאמנו אוטו שלפנברג ובהברקה מ-1962.
מכבי חיפה עטורת כוכבים כמו אברהם מנצ'ל, ג'וני הרדי, אשר עלמני, אהרון אמר, שייע הלד ויצחק שפירא הביסה בחצי גמר הגביע את מי שהייתה אז האלופה הנצחית הפועל פ"ת בתוצאה 5:1 כאשר מי שמדהים את כל המדינה וכובש 3 שערים לרשתו של יעקב ויסוקר הינו בחור צעיר בן 21 העונה לשם דניאל שמולביץ'.
אבל בגמר נגד מכבי ת"א איבדנו את הבלם שלום ואנו ששבר את הרגל והמשחק הסתיים בתיקו 0:0 ונקבע גמר חוזר. ושלפנברג ידע שיש לו על מי לסמוך ועלה לגמר עם בלם חדש- ניחשתם נכון, שמילו. השאר הסטוריה.
כעת מנצ'ל עשה את אותו המהלך והעביר את דני שמילו –רום מעמדת החלוץ לעמדת הבלם לציד של שייע שווגר. ואז, רק אז נעצר ה"מבול" האנגלי והצלחנו לסיים בתיקו.
כעבור 6 ימים כבר הייתה הגנה אחרת שלא הייתה מסוגלת לעצור את שמילו. בתצוגת כדורגל מרהיבה הבסנו את מכבי ת"א 3:0 כשחסן בוסטוני, דדי ששון ושמילו רוקדים ומבקיעים מול חיים לוין האגדי.
והיום הגיע הבשורה המרה. שמילו כבר לא איתנו.
שמילו שיחק תפקיד אפשרי. כשהיה חלוץ במכבי חיפה (תחת שרביטו של מנצ'ל) שיחק בלם בנבחרת ישראל (אצל המאמן היגוסלבי מילובאן צ'יריץ'). כשהיה מגן ימני אצלנו (עם המאמן אדמונד שמילוביץ') שיחק קיצוני שמאלי בנבחרת ישראל (אצל עמנואל שפר).
לא משנה מי היריבה, מי המאמן, חם, קר, גשם, בוץ, רוח, מגרש "שטיח" או מהמורות. לשמילו כל אלה לא הפריעו ולא היוו מכשול. הוא תמיד שיחק בחדוות משחק, ללא משחקי אגו, בלי "להדבק" לחולצה עם מספר מסויים. העיקר –תנו לשחק ולהנות.
יש ויכוח לגיטימי מיהו גדול שחקני מכבי חיפה בכל הזמנים. אפשר למצוא בכל תפקיד מישהו שהיה טוב יותר מדני רום. אי אפשר למצוא מישהו שהיה מצוין בכל התפקידים.
בעיני ובעיניהם של רבים מבני דורי, שמילו היה אותו שחקן שבשבילו "קונים כרטיס". אהבנו אותו בחייו. נמשיך לאהוב אותו גם אחרי פטירתו.
יהי זכר ברוך !
