Soy del verde, soy feliz

מאת זיו גן אל | על חוויה וגעגוע לקבוצה בירוק, מערבות דרום אמריקה הרחוקה בזכות קבוצה מקומית – אני ירוק אני מאושר

כמה ימים, כמה ימים בלבד זה כל מה שנותר לנו עד לפתיחת האצטדיון החדש שלנו. אצטדיון שאנחנו שומעים,חולמים ומצפים לו עוד מהימים של ברקו ועטר דרך תקופת יעקובו, רוסו ופראליה וסוף סוף בשני הקרוב אחרי אין ספור דחיות – זה יקרה.לצערי, לא אהיה נוכח במשחק הפתיחה . אני בטיול חובק עולם, או יותר נכון חובק אמריקה אבל אני רוצה לשתף אותכם ברגע אחד קטן-גדול ומאוד משמעותי מהטיול הזה, רגע שכולו ירוק.אחרי 3 חודשים נטולי כדורגל במרכז אמריקה (נכון, היה מונדיאל אבל מי כמוכם יודע שטלוויזיה זה ממש לא כמו ביציע) הגעתי למדג׳ין שבקולומביה.

לאחר הנחיתה וקצת התברברויות בשטח, מצאתי את עצמי בהוסטל נחמד של אירופאים. הצגתי דרכון, עשיתי צ׳ק אין לקבלת החדר ואז בפינת השולחן עמד שלט קטן : ״אתלטיקו נסיונל – דיפורטיבו לה גואידה״. מיד ביררתי עם פקיד הקבלה במה מדובר והוא דאג לעדכן שיוצאת הסעה מההוסטל למשחק של הקבוצה המקומית במסגרת גביע ״סוד אמריקה״. מפעל ברמת חשיבות כמו הליגה האירופית שלנו. כמובן שביקשתי פרטים והוא סיפר לי קצת על הקבוצה שהיא בעלת התארים הגדולה ביותר בקולומביה ושיש לה שחקן נבחרת ששיחק במונדיאל, כל זה לא באמת עניין אותי , את הפרט החשוב באמת הוא השאיר לסוף. נסיונל לובשים ירוק. כאן הוא קנה אותי ומבלי למצמץ אמרתי לו שאני מצטרף למשחק.

עידוד בלתי פוסק. אתלטיקו נסיונל – דפורטיבו לה גואידה.

פירוק מזוודה, מקלחת זריזה, התארגנות והתרגשות להגיע לאיצטדיון כמו ילד שהולך לראות כדורגל לראשונה בחייו. השעה הייתה 16:00 וההסעה למשחק אמורה הייתה לצאת רק ב 19:00 אז החלטתי להכיר קצת את העיר ואז , הבנתי את גודל האירוע. עיר שכולה צבועה בירוק- נהגי מוניות עם חולצה של נסיונל, שולחנות במסעדות עם סמל הקבוצה, חנויות ספורט מפוצצות מרצ'נדייז שאפשר רק לחלום.עליתי על ההסעה ותשאלתי איזה מקומי חביב שהסביר לי על הקבוצה ושחקני המפתח שלה, ותוך כדי סיפורים מרתקים הזמן חלף מהר מאוד וכבר הגענו לאצטדיון.

שוב, מספר מסעדות עם סמל הקבוצה , עשרות דוכני מזכרות ואלפי אוהדים שכולם ללא יוצא מן הכלל בירוק, חלום? לא סתם חלום, חלום מתוק. מהר מאוד התארגנתי על חולצה, דחפו לי דגל והנה אני מוכן להיכנס ליציע.מה אני אגיד לכם, רמת כדורגל לא גבוהה במיוחד ואת זה אומר לכם צופה אדוק של הליגה הישראלית. למעט 2-3 שחקנים נהדרים, כל היתר היו יכולים להיות זרים סבירים בקבוצות אמצע טבלה ומטה של הליגה שלנו.אבל ופה מגיע אבל ענק, גוש עצום של כ-5-6 אלף מאחורי השער, עם מאות דגלים, 25 תופים, שלושה חצוצרנים ומשפט אחד שלא מפסיק למהדהד לי בראש, עשו את כל ההבדל.

אני ירוק, אני מאושר.

נסיונל שהייתה צריכה רק תיקו כדי לעבור לשלב הבא, ספגה כרטיס אדום באזור הדקה ה30 והקפטן שהוא גם השחקן הכי חשוב שלה, מצא את עצמו בחוץ. מיד האוהדים זיהו שזה הרגע שלהם ופשוט דחפו את השחקנים גם בעשרה שחקנים והשער ? לא איחר להגיע. אתלטיקו נסיונל ניצחו 1-0 ושלטו במשחק באופן מוחלט והעפילו לשלב הבא.עכשיו בטח אתם שואלים מה כל זה קשור למכבי חיפה שלנו? אז בשנים האחרונות לא חווינו רגעים מי יודע מה, עונות שחונות, שחקנים שלא מכבדים את החולצה שהם לובשים ופילוג בקהל עקב דעות כאלה ואחרות.

השנה עם 16 אלף מנויים, מאמן ושחקנים חדשים, איצטדיון ויציע חדש וכמובן יהלום גדול שחזר הביתה, זו חייבת להיות העונה שלנו וזה תלוי אך ורק בנו. אותו משפט שהזכרתי מקודם מיציע האוהדים של נסיונל, הוא משפט שאין אחד מאיתנו שלא יתחבר ויאמץ אותו לחיקו. Soy del verde, soy feliz. בתרגום חופשי לעברית- אני ירוק, אני מאושר. ארבע מילים שמסכמות למעשה את הכל.אז בשני הקרוב, כשאני לצערי אפספס את המשחק הזה אתם תדחפו את השחקנים לדרך חדשה.ורק אנחנו יכולים ליצור עונה טובה, מרגשת שתהיה תלויה בעיקר בנו .