%20(1).png)
מאת: נאור מימוני
סגל נבחרת ישראל פורסם בשבוע שעבר ואיתו שום בשורה חדשה לעם ישראל.
עם החתמתו של אלישע לוי כמאמן הנבחרת הורמו כמה גבות, אך לצד הגבות המורמות היו המון רגשות של תקווה ורוח חדשה. אם לומר את האמת עדיין לא החלטתי אם אנו תמימי דעה או פשוט אופטימים.
כל קמפיין מחדש אנו מקבלים נבחרות קשות ועדיין אומרים "בכדורגל הכל אפשרי", אז חברים בואו נפוצץ את בועת האשליה שאליה נכנסו. אלישע, גוטמן ועוד הרבה מאמנים רבים כנראה שלא מבינים את מעמד הנבחרת והכבוד לשאת את דגל ארצנו וזה נראה לעין ודי בשקיפות שהם מזמנים "חברי מועדון" לנבחרת עד שכבר נראה על גבול הזלזול באינטליגנציה של חובבי הכדורגל.
עם זאת גם השחקן הישראלי לא מצליח לעשות את השינוי מהליגה לנבחרת, אנו עדיין רואים את האגו המנופח והדברים שתקועים על המגרש לצד הנאיביות. אני כל כך מקנא בקבוצות כמו ווילס שעם סגל שחקנים לא ברמה גבוהה (גם לא גבוה ממעמד השחקן הישראלי) חוץ משחקן אחד, אבל כולם נותנים את כל כולם, כולל השחקן הכוכב שלהם "בייל" כאחד משחקני הכלל. נראה זאת גם בפורטוגל, שמה יש קצת יותר עומק וסגל של כוכבים, כגון: כריסטיאנו, פפה וכדומה ועדיין רואים את המלחמה על המגרש, הרעב והאחדות.
וכאן אצלנו? נפלאות הכדורגל הישראלי, שחקן ששיחק שלושה משחקים ברצף וכבש/ בישל, כבר מקבל חוזה עתק ועושים ממנו הכוכב הבא. תנסו לדשדש בעבר ותראו איך שחקנים כמו: עטר (המתולתל), ברקוביץ', רביבו, רוזנטל ועוד המון כוכבים שהיו צריכים "להקיז דם" על מנת להרוויח את התואר "כוכב", אולי רק אז זכו לקבל זימון לנבחרת שהיום נראה כמו בדיחה שכל אחד שמקורב למאמן יקבל את הזימון הנחשק.
אז שוב קיבלנו נבחרות קשות (איטליה, ספרד, אלבניה, מקדוניה, ליכטנשטיין) ובמוחנו אנו עדיין מקווים לטוב. אז טוב לא ייצא מזה, שוב נלחם ונפסיד "בכבוד" ואמירות כאלה כבר שייכות לאסכולה הישנה. נמאס לנו כבר מאמירות של "נעשה הכול בשביל לתת כבוד למדינה" וכו'. חברים בואו נכנס לפרופורציה ונבין שהיום אנו לא אריות היבשת, אלה יותר כחתולי רחוב.
אנו צריכים לעשות שינוי תפיסה במוח ולתרגם אותם למעשים, נגמרו הימים שאנחנו אוכלים את כל הלוקשים של דיבורים יפים, אנחנו כבר לא תמימים!!!
מאת: נאור מימוני
הכותב הינו סטודנט בקורס שדרי וכתבי ספורט במכללת ספורט פאנל, בניהולו המקצועי של נדב יעקובי