%20(1).png)
סער סטרולוביץ' | דקה 73. הדרבי המילאנזי הגדול בסאן סירו מתנהל על מי מנוחות והתוצאה 1-1,פרננדו טורס קולט בזויות העין את השופט הרביעי צועד לקו מחצית המגרש ומרגיש דה ז'ה וו,שלט החילוף מורם בפעם השישית העונה ושוב המספר שמופיע הוא 9
עוד פעם הוא פספס את ההזדמנות שלו.הוא הגיע לרוסונרי בקול תרועה רמה ובעשרה משחקים מראה יכולת די פושרת, כבויה ולא מצליח להשאיר חותם משמעותי, שער ובישול בעשרה משחקים למי שנחשב לחלוץ החד בעולם רק לפני כמה שנים זה פשוט מעט מידי, הוא יורד מהמגרש בריצה קלה, לא עושה פרצופים, לא מנופף בידיו, הוא אף פעם לא התיימר להיות שחקן בעייתי.
לובש את המעיל לוחץ את ידו של אינזאגי והולך להתחבא במקום הקבוע שלו על הספסל.הוא הגיע לליגה האיטלקית במטרה להמציא את עצמו מחדש אחרי שנים מסויטות בספסל של צ'לסי והעניינים נראים תקועים כרגע, הכדורים לא נכנסים, התקשורת יורדת עליו והדעה הרווחת שהוא פשוט איבד את זה.
טורס שומע את קולות הגסיסה שהקריירה המפוארת שלו משמיעה,האם קריירה שנפתחה בצורה מסחררת והאם אחד השחקנים המעוטרים בעולם ידשדש לו באמצע הליגה האיטלקית עד שיישכח מהתודעה?
פרננדו טורס הידוע בכינויו אל ניניו[הילד] נולד ב1984 בפואלנברה שבספרד,כבר בגיל 5 הוא התחיל לשחק כדורגל ובגיל 10 עבר לאתלטיקו מדריד.
ב2001 ערך את הופעתו הראשונה בקבוצת הבוגרים של המועדון ששיחק אז בליגה השנייה, שבוע לאחר מכן גם כבש את שערו הראשון אי פעם בקבוצת הבוגרים נגד "אלבסטה" אך לא הצליח לעזור לאתלטיקו מדריד לעלות ללה ליגה.
בעונת 2002-2003 אתלטיקו חזרה למקומה הטבעי בליגה הראשונה וטורס החל בהתקדמות שלו לפסגת הכדורגל, כשכבש 13 שערים בעונתו הראשונה בליגה, נתון מצויין לחלוץ צעיר בסה"כ ילד בן 18.
כבר אז התחילה ההתעניינות הגדולה באל ניניו כשאברמוביץ' וצ'לסי מנסים לרכוש את המנייה המבטיחה כמעט בכל חלון העברות, אך נתקלים בסירוב פעם אחר פעם מנשיא המועדון אנריקה קרזו. בהמשך טורס הופך לקפטן הצעיר של הקולצ'ונרוס בכל הזמנים בגיל 19 בלבד[!].
בשנת 2007 טורס הוא כבר החלוץ המבוקש בעולם והנהלת אתלטיקו מבינה שלא תוכל להחזיק בכוח את הכוכב שלה ובהחלטה משותפת הוא עובר לליברפול תמורת 25 מיליון ליש"ט. פרננדו טורס משחק 244 משחקים במדי אתלטיקו כובש 91 שערים ובעיקר הופך לדמות נערצת ביציעי הויסנטה קלדרון.
כוכב בפנים ומחוץ למגרש ואחד הסמלים הגדולים של האינדיאנים.עונת 2007-08 הייתה הטובה ביותר בקריירה של טורס,כשהוא כובש 33 שערים בכל המסגרות במדים האדומים וגם שובר שיא לשחקן זר של חלוץ גדול אחר, רוד ון ניסטלרוי עם 24 שערים בעונתו הראשונה בפרמייר ליג לעומת 23 של ההולנדי.
טורס מפגין יכולות מרהיבות של כיבוש מכל זווית ומהלכים שמשאירים את יציעי אנפילד פעורי פה אחרי תקופה של שחקנים די אפרוריים.הדובדבן בקצפת של אותה עונה היה יורו 2008 באוסטריה ושוויץ, טורס כבש את שער הניצחון במשחק הגמר מול גרמניה ובעצם התחיל את שושלת הזהב של ספרד ואת השליטה האבסולוטית שלה בכדורגל העולמי.
למרות הדעיכה בכושרו בשנים הבאות הוא היה חלק משמעותי בזכייה של ספרד בגביע העולם וגם ביורו 2012 כשהוא כובש שערים ברגעי האמת ומהווה חלק משמעותי בתור הזהב הספרדי עם 110 הופעות בינלאומיות[מקום שישי במספר ההופעות].
על אף הירידה בכושרו בעונות הבאות, צ'לסי שרדפה אחריו שנים מצליחה סוף סוף לשים את ידה על הספרדי ומשלמת עבורו 50 מיליון ליש"ט בשנת 2011. טורס משחק 3 עונות בבלוז אך לא מצליח להותיר חותם משמעותי ולומד להכיר לראשונה בקריירה את הספסל, העמוס גם ככה של הסטמפורד ברידג'.
הכתבים משסעים אותו מכל עבר, האוהדים מרגישים שקיבלו חתול בשק, וטורס?טורס מאבד מהביטחון שכל כך אפיין אותו ומספק כמה החמצות מביכות ששברו שיאי צפיות ביוטיוב.
מה שכן הוא מוסיף לארון הגביעים שלו גם את גביע אופ"א ואת גביע אירופה לאלופות והופך ביחד עם חואן מאטה לשחקן היחיד שזכה בארבעת התארים החשובים בעולם[יורו,מונדיאל,גביע אופ"א,ליגת האלופות].
בסה"כ טורס כובש 85 שערי פרמייר ליג לפני שהוא מגיע בהשאלה למילאן, שם הסוף ידוע.בחזרה במנהרת הזמן, דקה 59 בשמינית גמר גביע המלך מול היריבה העירונית המושבעת ריאל מדריד, השופט הרביעי מגיע לקו החצי והפעם טורס משחרר חיוך.
שלט החילוף שוב מונף ומראה 19, הקהל עומד על רגליו בטירוף ומריע, גם נשיא המועדון קם ממקומו, קוקה הכוכב הצעיר והמבטיח של הקולצ'ונרוס מחכה על הקווים ומוחא כפיים כאחרון האוהדים, הוא הולך להחליף את אליל נעוריו.
טורס שנתן 59 דקות לא גדולות, אבל עם המון לחימה ונשמה דחף את קבוצתו ליתרון 2-0. יוצא הפעם מהמגרש כמו רוקסטאר אמיתי, מחייך לכל עבר, מוחא כפיים באלגנטיות לקהל ובעיקר נהנה מכל רגע, כמו ילד שחזר לאמא אחרי טיול ארוך, כך הקשר של טורס עם האוהדים שהסתערו על חנויות המועדון בשביל חולצה מספר 19, וברגע שהגיע קיבלו אותו באהבה כאילו הוא לא עזב מעולם.
היום בערב מול באייר לברקוזן טורס יישב ויחכה, יחכה להראות לכולם שהוא עדיין כאן, יחכה להיכנס למגרש ולהוכיח לכולם ובעיקר לעצמו שהוא עדיין שייך לרמות הגבוהות ביותר, יחכה להחזיר לאוהדים על קבלת הפנים המדהימה שהוא קיבל מהם.
אין לו בעיה לחכות, הוא יחכה להזדמנות שלו וכשדייגו סימאונה יסמן לו להתחיל להתחמם הוא יקום מיד מהספסל וביציע יעבור אותו רחש בלתי ניתן להסבר, אותו ריגוש קטן שיחלוף בלבבות אוהדי אתלטיקו מדריד, ולמרות שירוצו 22 אחרים על הדשא לרגע אחד כל העיניים בויסנטה קלדרון יהיו מופנות אליו, מצלמות הטלוויזיה יסקרו אותו מכל זוויות אפשרית, עד לרגע שהוא יפשוט את האימונית ויעלה למגרש, וכשהוא יעלה הוא יטרוף את הדשא, תהיו בטוחים שהוא ייתן את כל מה שיש לו.
נכון, הוא כבר לא יכבוש בגמר היורו, לא יזכה במלכות השערים וגם לא יסחף לבדו את אתלטיקו מדריד לתואר, אך עצם הנוכחות שלו על המגרש וגם בספסל מוסיפה עומק מנהיגותי והמון ניסיון שאי אפשר למדוד אותו בנתונים יבשים. ולמרות שהוא הרבה אחרי השיא הוא נותן ניצוצות של כדורגל שמדליקים אור בויסנטה קלדרון.
כי פרננדו טורס הוא אתלטיקו מדריד וכמה-כמה שהם התגעגעו אליו.