הקרב על התואר "מכבי" / יוהד פדידה

ה"קלאסיקו" של הכדורגל הישראלי חוזר, ירוק נגד צהוב, הקרב על התואר "מכבי".

מכבי תל אביב מגיעה למפגש כשהיא נמצאת בתקופה שאפשר לקרוא לה טובה, בכל זאת שלושה ניצחונות רצופים זה שמשהו שאנחנו בכרמל לא ראינו יותר מידי זמן. אך לא הכל ורוד שם, בואו לא נשכח שמי שעומד על הקווים של הצהובים הוא ג'ורדי קרויף והוא בכלל מנהל מקצועי שממלא את מקום המאמן שהם עדיין לא מצאו.

גם מצבה של מכבי חיפה כלל לא ורוד, היא מגיעה במצב שעל אף השנים הקשות אותן חווינו עדיין לא נתקלנו בו והקבוצה סופרת כבר חמישה משחקים רצופים ללא ניצחון מתוכם ארבעה הפסדים ותיקו אחד זניח מול בני יהודה.

אבל, ויש כאן אבל לא קטן, המשחק ביום שני הוא לא עוד משחק רגיל. לא מדובר במשחק בו "לדרבי חוקים משלו" או משחק גביע ששם ידוע שהכל הפכפך אלא יש כאן משהו אחר, יש כאן יוקרה ויש כאן כבוד. הלב של אוהדים מונח הערב על כר הדשא וזה פרט שצריך לעבור לכל גורם בקבוצה החל מהצוות המקצועי, המאמן ועד אחרון השחקנים. יש כאן אוהדים שלא רוצים לסיים את המשחק הזה שוב פעם כואבים.

בתקופות לא פשוטות ועל אף כל הקשיים, לעיתים כיף להיזכר בכל אותן תקופות בהן חיכינו לקרב כזה חם. אם כך, בואו נצא למסע קצר אחורה אל אותן פעמים בעשור האחרון בהן מכבי תל אביב הגיעה אלינו צפונה, אך השאירה את שלוש הנקודות כבר במחלף זיכרון.

27.10.2008 – המאמן אלישע לוי, 3:2 למכבי חיפה, הסטטוס באצטדיון "סוער"

גם לי עולה חיוך קטן כשאני חוזר אחורה בזמן בדמיון ונזכר באליפות הראשונה של אלישע. היה זה המפגש הראשון בין הצדדים לאותה עונה ועם שמות בהרכב כמו מסיללה, פאנטיני וקולמה, שנראים עכשיו כה רחוקים, למכבי תל אביב לא היה שום סיכוי.

כבר בדקה הראשונה פאנטיני הדרום אפריקאי הבקיע והשכיח מהר מאוד לקהל הירוק שמנגד בכחול צהוב משחקים האקסים ישראלביץ׳ ומאור בוזגלו. ובמחצית השנייה הצטרפו צמד רפאלוב-כיאל שיחד עם "טרור" פאנטיני קברו את הקבוצה של רן בן שמעון עמוק באדמה. לא יאניק קאמנאן, לא בוזגלו, ולא אף שחקן אחר של היריבה הצליחו לעצור את הקטר הירוק שהתמקם לו טוב טוב במקום הראשון.

מכבי חיפה ומכבי תל אביב, קרב שתמיד "סוער" /  צילום: אורטל דהן זיו

03.01.2011 – המאמן אלישע לוי , 3:0 למכבי חיפה, הסטטוס באצטדיון "מוחץ"

הכסף של גולדהאר הפסיד בגדול. מכבי ת"א הגיעה עמוסת כוכבים ועמוסת ציפיות לקראת המפגש המיוחד כשיוסי מזרחי מאמנה עלה בהרכב התקפי שכלל את רוברטו קולאוטי, שעזב אותנו לטובת חוזה גדול יותר אצל הצהובים. מנגד עמדה לה מכבי חיפה, עדיין מתאוששת מהטראומה שעברה באירועי טדי והשוד הגדול רק כמה חודשים לפני המפגש המבטיח הזה. ומבין שתי הקבוצות, בפועל הייתה על המגרש רק קבוצה אחת.

דוידוביץ׳ כמעט ולא נגע בכדור במהלך המשחק וזאת בעיקר בזכות עבודת הגנה גדולה של הצמד בנאדו – קאנוטו. טוואטחה, גולסה ודבאלישיווילי התכבדו כל אחד בשער, ושלחו את הצהובים חזרה לתל אביב עם עוד שנה בלי ניצחון בחיפה.

23.01.2012 – המאמן אלישע לוי, 2:1 למכבי חיפה, הסטטוס באצטדיון "מהפך של יוקרה"

היום בדיעבד אפשר לומר שבאותה עונה החלה ההתדרדרות של הקבוצה. אך הייתה זו עונה אחת בלבד אחרי שהחזרנו את צלחת האליפות ולכן היוקרה עוד שיחקה תפקיד על המגרש.

לנצח את המשחק הזה היה כבוד עצום עבור כלל השחקנים, שאמנם מזמן איבדו את הסיכוי לאליפות אך הרגישו את הסמל זוהר. המשחק התחיל מר מאוד כשרוברטו קולאוטי כנגח פנימה את היתרון של הצהובים כבר בדקה השלישית, אוהדים עוד לא מצאו את הכיסא שלהם באצטדיון וכבר היינו בפיגור. אמנם בקריית אליעזר היה משהו קסום, והקסם הזה חזר באותו הערב. על אף שהמשחק לגמרי היה בשליטה של אותם הצהובים שהיו בדהירה לאליפות, אנחנו כבר היינו מחוץ למירוץ אך הוכחנו שעל המשחק הזה אנחנו לא מוותרים.

הייתה זו הדקה ה-84' של המשחק, הקסם התחיל לעבוד כשבעיטה לא מספיק טובה של שובל גוזלן הצעיר הגיעה היישר לברק לוי השוער של מכבי תל אביב. השוער סיפק הדיפה עוד יותר גרועה שהגיעה ישירות לרגלו של עידן ורד שעשה זאת בענק.

אמרנו קסם לא? בדקה ה-90', כמה שניות לפני סיום, הגיעה קרן לירוקים. מבין כל שחקני הקבוצה  דווקא טאלב טוואטחה, השחקן כמעט הכי נמוך במגרש, עלה גבוה ונגח את שער הניצחון שלנו. סיום מתוק לדקות ראשונות מרות במיוחד.

הצליח לגרום לשינוי באותו משחק. גוזלן צילום: אורטל דהן זיו

17.12.2012 – מאמן אריק בנאדו , 1:0 למכבי חיפה, הסטטוס באצטדיון "כמה קטן ככה גדול"

עברה כמעט שנה מאותו המהפך של טאלב טוואטחה. מכבי חיפה לאחר פרידה מהירה מראובן עטר שגרמה ליענקל'ה לקחת את מודל גווארדיולה מברצלונה של 2008 (וזידאן של ימינו) ולהקפיץ את מאמן הנוער ישירות לקבוצה הבוגרת, כך הגיע זמנו של אריק בנאדו למשוך בחוטים. ומי חשב שזה יצליח כמעט כמו גווארדיולה? לבטח רוב הקהל אפילו היה פאסימי.

מכבי חיפה של בנאדו שיחקה התקפי והייתה סוחפת, יוזמת, מפחידה ובעיקר מנצחת. אוי כמה שהקהל הירוק מתגעגע לנצח, ולנצח בצרורות, כמו שקרה ברוב המשחקים של העונה הזאת. אמנם סיימנו במקום השני אחרי שכיוונו לאליפות אך היה תענוג להגיע ולראות את הקבוצה הירוקה של בנאדו.

מכבי תל אביב הגיעה לאותה התמודדות כשהציבה לעצמה מטרה אחת ברורה והיא לצאת ממנו עם כל שלוש הנקודות. המחצית ראשונה הסתיימה ללא שערים, מחצית השנייה עם סיפור קצת שונה. השחקנים משני הצדדים הציגו יכולת טובה, המאמנים לא מיהרו לבצע חילופים, ומכבי חיפה אחרי שליטה טובה במשחק הייתה צריכה רק להכניס את הכדור לשער.

14,000 אוהדים ירוקים כוססים ציפורניים ביציעי קריית אליעזר כשהדקות הנותרות לשריקת הסיום הולכות ופוחתות אך ממש מספר דקות לפני שהשריקה הגיעה זה קרה, חן עזרא שלח כדור קרן עמוק לתוך הרחבה והבלגן שנוצר ברחבה גרם לכדור לפגוע בבלם איתן טיבי שבלי כוונה גלגל אותו לעבר הרגליים של וויאם עמאשה וממש מקו השער בנגיעה קטנה לכדור הצליח לגרום לשאגה ענקית ביציעים.

הקהל הירוק תומך בכל מצב. צילום: אורטל דהן זיו

אותו משחק "קטן – גדול" היה גם הניצחון האחרון שלנו בחיפה נגד היריבה המושבעת מתל אביב. ארבע שנים חלפו מאז הניצחון האחרון שלנו בבית והגיע להחזיר את אותה יוקרה.

נכון, לקחנו מהם את הגביע לפני כמה חודשים. ונכון, ניצחנו ב"בית" שלהם העונה וראיקוביץ' עדיין מנסה לראות את הבעיטה של קאגלמאכר, אבל זה כבר כמה שנים שהם מגיעים אלינו הביתה, לסלון שלנו, למבצר שבנינו לנו ומצליחים לנצח.

כפי שהזכרנו בהתחלה, הם מגיעים כשהם לא בשיאם וזה הזמן להכות בברזל כל עוד הוא רותח. זה הזמן לנצח את מכבי תל אביב ולהחזיר את היוקרה שאבדה לה בשנים האחרונות.

*הכותב הינו תלמיד במכללת ספורט פאנל – המכללה לתקשורת ספורט בניהולו המקצועי של נדב יעקבי.