%20(1).png)
מאת טל גורן | ליברפול מתייצבת לקראת משחק גורלי מול באזל, איתה מתייצבים עשרות אלפי אוהדיה וכן גם אנפילד
את הלילה של ה8.12.2004 (בדיוק לפני עשור ויום אחד) לא ישכחו באנפילד לעולם. הקבוצה שלהם עמדה במצב שתוצאת תיקו תעיף אותם מליגת האלופות, ואפילו ניצחון בהפרש של שער אחד לא בטוח היה מספיק(ניצחון בהפרש של שער אחד ללא ספיגה – היה מספיק , 1-0).
ואכן כך היה המייטי רדס ספגו וירדו למחצית הראשונה עם פיגור של 1-0 משערו של השחקן האגדי ריבאלדו, במצב הזה גם ניצחון בהפרש של שער אחד לא הספיק עבורם, למחצית השנייה עלו האדומים בסערה ושכבו על השער של אולימפיאקוס אבל זה הספיק להם רק ל-2-1, עד שהגיעה הדקה ה-86, אז סטיבן ג'רארד הכניס את הלב, ושלח פצצה אדירה לחיבורים ואת ליברפול, לשמינית והשאר היסטוריה.
סטיבי חוגג את השער אז נגד אולימפיקוס.
כעת, בדיוק עשור אחרי, ליברפול באותו מצב, מי שסוחב אותה זהו עדיין אותו סטיבן ג'רארד. ליברפול תארח הערב את באזל כשהיא חייבת ניצחון על מנת לעלות לשמינית הגמר. למרות העונה הרעה שעוברת על האדומים בליגה, עדיין הכל נמצא ברגליים שלהם, לפחות בליגת האלופות.
אז נכון ליברפול בעונה רעה, נכון באזל בעמדה טובה יותר, וכביכול מגיעה פייבוריטית, אבל לליברפול יש את המסורת, את ההיסטוריה ובעיקר יש לה את אנפילד. אותו אצטדיון שחווה כ"כ הרבה דברים ב-130 שנותיו, משחקים מכריעים, תארים אבל בעיקר המון רגשות.
יש באצטדיון הזה איזה קסם מיוחד, כזה שבדרך-כלל יש רק באגדות, והוא רק מחכה לקסמים נוספים ובעיקר לניסים. נראה שליברפול הנוכחית, באמת זקוקה לנס כזה כדי להתעלות ולעבור את המשוכה שעומדת לנגד עיניה.
למרות היכולת הבינונית שלה בליגה ובאלופות מדובר במשחק אחד שיכול לקבוע לה עונה שלמה. יש לה את הקהל המדהים, יש לה את ההיסטוריה, יש לה את המסורת. לפני ההרחבה המתוכננת בשנה הבאה, ובדיוק עשור ויום אחד אחרי, אנפילד מחכה לעוד רגע קסום אחד, כי הרי הוא, This is anfield.