%20(1).png)
מאת בן טרבס | לא הרבה אנשים נתנו לה סיכוי, בטח אחרי מה שהקבוצות מספרד עשו בעונה שעברה באירופה. ריאל, ברצלונה, אתלטיקו וסביליה היו נהדרות והציבו את עצמן כרציניות ביותר לתפוס את ארבעת המקומות הראשונים בטבלה. ככל שהעונה התקדמה, באה ולנסיה והוכיחה שכדאי להסתכל גם עליה. העטלפים במקום השלישי, ואפשר כבר לראות את שלב הבתים של ליגת האלופות בקצה המנהרה
כמה פעמים אפשר להתרסק ולעלות בחזרה? מתישהו הרי נכנעים, לא? לא אם תשאלו את ולנסיה, שהעונה שוב מוכיחה שהיא סוג של עוף חול שחוזר לעצמו בגדול. דווקא אחרי שנים עגומות שבאו בעקבות מצב כלכלי איום, הקבוצה הזו מתגלה כמרעננת של הליגה הספרדית, וכזו שיהיה קשה להזיז אותה מאיפה שהיא עכשיו – מקום שמוביל לליגת האלופות. הניצחון בשישי שעבר הקפיץ אותה מעל אתלטיקו מדריד, ואם הקבוצה תמשיך בצורה שבה היא משחקת, היא בהחלט תסמן וי על עונה מוצלחת מאוד מבחינתה.
כל הטוב הזה שהגיע לה העונה בא אחרי שנים של אפלה גדולה, שלא הייתה רחוקה מלחסל את הקבוצה לחלוטין. דווקא אחרי השנים הנהדרות בין 2000 ל-2004, עם שני גמרי ליגת האלופות ברציפות, שתי אליפויות ספרד וגביע אופ"א אחד, כשהמסטאייה מציג לראווה שחקנים כמו אלבלדה, בראחה, מנדייטה, קאניזרז, איימאר ועוד כוכבים שמאומנים ע"י רפא בניטז, באה ההתרסקות הכלכלית. ולנסיה מדורגת שלישית בספרד מבחינת התארים המקומיים (13), אבל היא אף פעם לא הייתה וכנראה לא תהייה ריאל או ברצלונה. הניסיון להידמות לענקיות האלה הוא שגרם לה לצניחה בפן הכלכלי (השלישית אחרי אחת בשנות ה-40, ועוד אחת בשנות ה-80).
ב-2009 הגיע חואן בטיסטה סולר, קבלן ספרדי, וחשב לעשות כסף קל ממכירת מגרשי האימונים של הקבוצה. הוא החליף את בעלי התפקידים עד רמת הרופא, הסתבך עם ספקים, והחוב גדל עד כמעט 400 מיליון יורו.
נרכשו שחקנים שהיו רחוקים מהרמה הנדרשת, וגם הפיצויים לשחקנים ואנשי הצוות העוזבים היו גדולים. כשבועת הנדל"ן התפוצצה בספרד, המצב של הקבוצות בה ושל ולנסיה בפרט הפך מרע לרע מאוד. סולר עזב, ו-ולנסיה נשארה על תלאים. גם מי שבא והלך אחרי סולר, עשה רק נזק. אלו היו אנשים שמקושרים ומיודדים עם סולר, מה שכנראה גרם להם להמשיך לעשות נזק אחרי מה שהוא עשה. המצב הגיע עד לכדי עזיבתו של המותג נייקי ועזיבת נותני החסות האחרים. רק כאשר הבנק עצמו מינה לה מפרק, שהדרך הקלה ביותר להשיג כסף מבחינתו הייתה מכירת חיסול, המצב החל להיראות טוב יותר, אם כי עדיין לא ורוד.
בפן המקצועי, דברים דווקא הלכו לעטלפים לא רע בכלל, את עונות 09/10, 10/11 ו-11/12, העטלפים סיימו במקום השלישי תחת אותו מאמן – אונאי אמרי, כיום מאמן סביליה. הפער (בעיקר הכלכלי) בשנים האלה מריאל וברצלונה רק גדל, אבל הקבוצה כאמור חיה בפחד מתמיד ובחוסר ודאות לגבי העתיד. אחרי שאמרי עזב לספרטק מוסקבה, ניסו בולנסיה עם מאמנים כמו מיורסלב דיוקיץ' וחואן פיצי, אבל הקבוצה דווקא ירדה במיקום (חמישי ושמיני בעונות שאח"כ). במאי 2014 הגיעה ידיעה משמחת לאוהדי הקבוצה – פיטר לים, מיליארדר סינגפורי, זכה במכרז על הקבוצה ורכש אותה. עם עושר שנאמד ב-2.4 מיליארד, ולנסיה יכולה להתחיל לחיות מחדש.
בעונה הזו עד כה, הכתומים חיים בתוך חלום. היא לא ירדה עד עכשיו מהמקום החמישי, ובשישי האחרון אפילו עקפה את אתלטיקו בדרך למקום השלישי. סגל השחקנים שלה שוב מציג לראווה כמה שמות ראויים בהחלט, שחלקם כבר נרשם בפנקסים של הקבוצות הגדולות באירופה. דייגו אלבס שהוא שוער נהדר, שקורדן מוסטאפי ואנדרה גומז המעולים, חוזה גאיה שכנראה ימצא את עצמו בעונה הבאה בריאל מדריד ופאקו אלקסאר שמבטיח הרבה.
אפילו כסף לרכישת שחקנים יש, מה שהביא את אלברו נגרדו בתחילת העונה בהשאלה ואת אנזו פרז ב-25 מיליון יורו. ולנסיה תמיד הייתה מקום חם לשחקנים ספרדים מקומיים, וגם העונה יש לה 12 כאלה בסגל. עם מאמן מצוין בשם נונו אספריטו סנטו (רוח הקודש), מתחילים שם להאמין שהכל אפשרי. נכון, ולנסיה הבינה שהיא לא יכולה להיות ריאל או ברצלונה, אבל היא מסתכלת על סביליה ועל אתלטיקו ואומרת לעצמה – כמוהן אני כן יכולה להיות, זה אפילו מביא תארים.