%20(1).png)
מאת סער סטרולוביץ'|לפני חודשיים בדיוק אחרי תקופה לחוצה של לימודים ועבודה החלטתי שהגיע הזמן לאיזה טיול קטן לנקות את הראש, ואיפה יותר טוב לנקות את הראש אם לא באיזה איצטדיון מפואר ברחבי אירופה?
פברואר השנה היה חודש של המון משחקים גדולים, פתחתי את אתרי הכרטיסים המובילים והתחלתי לשוטט לי על מנת לחפש את החוויה הטובה ביותר שגם לא תוריד אותי מנכסיי. גרמניה? אולי האליאנץ ארנה? לראות את באיירן שנייה לפני שהיא מגיעה לרגעי השיא יכול להיות נחמד חשבתי לעצמי. או אולי דווקא גיחה לאיטליה? לראות את רומא המלהיבה ביחד עם טוטי האגדי או את יובנטוס ופירלו הגדול בפעולה.
תוך כדי שאני חושב ומפנטז על הטיול המתקרב ובא וכבר מדמיין את עצמי ביציעי האולימפיקו אוכל איזה פיצה איטלקית אורגינלית, אני מקבל טלפון "אחי, עזוב אותך מהכל יש דרבי של מדריד ועוד בקלדרון!". באותו רגע כמובן כל החלומות על שייט בגונדולה או נקניקייה בפרברי מינכן התחלפו לטובת קרב השוורים הענקי שעתיד להתרחש במדריד. הקולצ'ונרוס היו אז חזק במאבק האליפות והמשחק היה סופר חשוב וסופר מרתק, ואני לא יכולתי שלא לחשוב על כמה מזל נפל בחלקי להיות במשחק כ"כ חשוב וגדול, אחד ממשחקי הדרבי החמים בעולם.
מדריד היא עיר של כדורגל, בכל מכולת ברחבי העיר הענקית הזאת תוכלו לקנות חולצה של רונאלדו, צעיף של טורס או אפילו גרביים של איקר קסיאס. ללא קשר לכדורגל, מדריד היא אחת הערים המתוירות בעולם הרבה בזכות נמל התעופה העצום שלה, שאנשים מכל העולם מגיעים אליו ל"קונקשן" לקראת היעד הבא ומרויחים כמה ימים בבירת ספרד. כשיום המשחק הגיע ההתרגשות ברחובות הייתה בשיאה, עשרות פאבים משדרים את הקדימון למשחק, כמעט בכל בניין תראה דגל של ריאל או אתלטיקו מבצבץ לו בצבעי הקבוצה וחנויות האוהדים פשוט מפוצצות באנשים שרעבים לחולצה חדשה או אביזרי עידוד לקראת הדרבי, אכן יום חג.
כתבכם הנאמן בביקור בלתי נשכח בויסנטה קלדרון.
כשהגענו לאצטדיון ההצגה התחילה כבר בחוץ, מאות אוהדי אתלטיקו שרים ומריעים ויוצרים אווירה מדהימה לקראת הכניסה ל"ויסנטה קלדרון", אנחנו כמובן לקחנו צד וקנינו שני צעיפים של אתלטיקו שקית גרעינים ענקית ונכנסנו פנימה. האיצטדיון שקרוי על שמו של מנהלה המיתולוגי של הקבוצה, מכיל כמעט 55,000 מקומות שאוכלסו עד אפס מקום על ידי האדומים לבנים, גוש קטן של מאות בודדות של לבנים גם כן היו שם אבל לא נשמעו כשאזור חיץ הפריד ביניהם לאוהדי אתלטיקו.
האווירה הייתה מחשמלת, כל מי שהיה בעבר באיצטדיון כ"כ גדול מלא עד אפס מקום מכיר את ההרגשה הזו, הקהל שר ומעודד את שחקני הקבוצה שעלו מחדר ההלבשה בטירוף ופשוט שחטו את ריאל החבולה. כידוע המשחק הסתיים ב4:0 מוחץ ומשפיל לטובת הקולצ'ונרוס, שהתחיל למעשה את החודש הקשה של ריאל, בו היא איבדה את המקום הראשון ובעיקר הראתה כדורגל מאוד רע, כדורגל שלא מתקבל ביציעי הברנבאו.
חודשיים אחר כך שוב נפגשים, אותו מקום אותן קבוצות אך במומנטום שונה לגמרי. ריאל החבולה שהגיעה לקלדרון לפני חודשיים התאוששה מאז, ההגנה התייצבה עם חזרתו של סרחיו ראמוס, לוקה מודריץ' וחאמס רודריגס שהיו כל כך חסרים באותו יום בקלדרון חזרו לעמדותיהם בקישור והשיבו את הברק והחוכמה לקישור של ריאל, כשאפילו גארת' בייל שהיה נראה אז כמו צל של עצמו וחסר ביטחון בעליל, איפס כוונות נבחרת וחזר לריאל חד יותר. לעומת זאת, דווקא אתלטיקו מדריד נמצאת בירידה מאז אותו ערב קסום. קבוצתו של סימאונה כבר לא תגן על תואר האליפות בספרד העונה, כשהיא מרבה לספוג שערים מרגיזים ולא מצליחה להגיע לאותה יציבות שהייתה לה בעונה שעברה בזכות הגנת הברזל שלה.
מה שנמצא כרגע על הכף (רבע גמר ליגת האלופות) חשוב בצורה בלתי רגילה לשתי הקבוצות, גם לריאל שרוצה להגן על התואר שלה וכמובן לאתלטיקו שרוצה לסיים את העונה כמה שיותר גבוה, ואם אפשר לקלקל בדרך ליריבה העירונית השנואה מה טוב. תסמכו על אוהדי אתלטיקו שייתנו הצגה כמו שהם יודעים ויהפכו את האווירה ללוהטת, כשבכל נגיעה של רונאלדו יקפצו עליו שלושה שחקני אתלטיקו מלווים בנהמות של הקהל.
סימאונה יודע שבאותו יום בקלדרון קרה משהו קסום, והוא ינסה להחדיר לשחקניו את אותו הטירוף ואת אותה ההקרבה המדהימה במשחק ההגנה, שגרמו לאלופת אירופה להראות חסרת אונים. על הנייר ריאל מגיעה כמובן חזקה יותר, אך האנרגיות של הקלדרון הופכות את המשחק לשווה לגמרי והייתי אפילו מסתכן ואומר עם יתרון קל לאתלטיקו. אלופת ספרד מול אלופת אירופה ראש בראש על הכרטיס לחצי הגמר, מה אתם אומרים, עוד טיול קטן לנקות את הראש?