שיטת שלושת הבלמים בשלוש נקודות/ האנליסט איתי קיפרמן

מיהו בעל הבית החדש במרכז השדה? מהו הקשר בין ההסתגלות של סלליך לתפקידו החדש לבין משחק ההגבהות של מאבוקה? ומהי נקודת התורפה של מכבי חיפה? שלוש שאלות מעניינות על שיטת שלושת הבלמים החדשה של מרקו בלבול. קיפרמן מנתח

1.מרקו שם את המפתחות ברגליים של נטע לביא! מאמן הנבחרת הצעירה בדימוס החליט להציב את מי שהיה חניכו, מספר 6 בכחול לבן, בעמדה מספר 6 במרכז השדה החיפאי. לראשונה העונה נטע לביא מתופקד כקשר אחורי יחידי, עמדה שעד כה חלקו שלומי אזולאי וג'ורג' מנדז'ק ב-4-3-3 ההולנדי.

התוצאות לא איחרו לבוא. בשני המשחקים האחרונים הצליח הקשר הצעיר להגדיל ב- 55% את סה"כ הפעולות האישיות למשחק, כשהוא מנפק 112 פעולות בממוצע לעומת הממוצע העונתי שעומד על 72. זה בא לידי ביטוי בכמות מסירות שגדלה ב-71%, מ-42 ל-72 בממוצע למשחק, במאבקי האוויר שזינקו ב-116%, מ-3 ל-6.5 והמשיך בזינוק של 300% במסירות המפתח. מממוצע של מסירה אחת לכל ארבעה משחקים למסירה למשחק! המעורבות המוגברת בניהול המשחק הביאה באופן טבעי לזינוק של 122% באיבודי הכדור (מ-4 – ל-9.5), אך מלבד האספקט הנ"ל אותו יצטרך לשפר, הירידה באחוזי ההצלחה בשאר הפעולות מינורית לחלוטין ביחס לעליות הדרמטיות במספרים של הקשר.

2.העמדה החדשה של סלליך בצד ימין במרכז השדה "והדילוג" של מאבוקה למדרגת הקישור בעקבות המעבר למערך של שלושה בלמים, הופכות את הקשר לשחקן הקרוב ביותר למגן הקמרוני. בנוסף לחיסרון של שחקן כנף בהתקפה (בעקבות ההתפרקות של ה-4-3-3) התלות של מאבוקה לאספקת כדורים מסלליך היא קריטית להמשך היותו של האגף הימני איום מרכזי בהתקפה.

חוסר שיתוף הפעולה בין השניים בא לידי ביטוי בניסוי הכלים באשדוד כאשר מאבוקה מייצר שני קרוסים עם 0% הצלחה (כשאחת מהם מאזור החצי!?), שהם 30% בלבד מכמות הקרוסים הממוצעת שלו למשחק. זהו המספר הנמוך ביותר מתחילת העונה. את האשמה ניתן לתלות בעיקר בחוסר ההבנה הטקטית של סולליך, שחייב להגדיל משמעותית את כמות המסירות שלו, ולהפעיל את מאבוקה מהאגף.

ההתאמות של בלבול לא איחרו לבוא, וב-90 הדקות הבאות נגד בני יהודה בבית מאבוקה כבר סיפק את המספרים הרגילים עם 7 הגבהות, כשאחת מהן הופכת לשער בהתקפת המעבר. מזל טוב! אחרי 94 כדורי רוחב של המגן היה זה רוקאביצה שעושה חסד עם הקמרוני ומעניק לו את הבישול הראשון העונה.

בתרשימים הבאים ניתן לראות את המעורבות ובעיקר את השינוי בדפוס המסירות של מאבוקה בשני המשחקים האחרונים. הראשון, נגד אשדוד, ממחיש כיצד המגן לא ניפק כדור אחד ואפילו לא נגע בכדור באזור שבין קו רחבת היריב לקו השער. מנגד, בתרשים המסירות השני, ניתן לראות בבירור את השינוי כשמאבוקה נוגע 11 פעמים בכדור באותו אזור בדיוק.

השינוי במספרים של מאבוקה הוא תוצאה ישירה של שיפור בהבנת התפקיד של סולליך בעמדת הקשר הימני. חלוקה אופקית של המגרש לשניים תוכיח ש-14 מתוך 38 המסירות של הקשר באשדוד התבצעו בחלק השמאלי (הרחוק ממאבוקה) של המגרש. מנגד, במשחק הביתי מול בני יהודה זה כבר הפך ל-4 מסירות בלבד מתוך 56, וביחד עם עלייה של 47% בכמות המסירות, נראה שבלבול עובד שעות נוספות כדי להנחיל את פילוסופיית המשחק שלו לשחקניו.

3.בלבול לא מאמין בסאן מנחם בעמדת המגן השמאלי. זו עובדה. השאלה האם ההצבה של רז מאיר, שחקן עם רגל ימין בתפקיד, נכונה לשיטה? התשובה היא כמובן שלא.

חמישה ניסיונות הגבהה היו למגן הצעיר בשני המשחקים האחרונים. אף אחד מהם לא הגיע ליעדו! בנוסף, 40% מההגבהות נבעטו ברגל שמאל החלשה ולא עברו את קו ההגנה הראשון. חמור מזה, ברוב המקרים מאיר מנסה לחתוך למרכז ולהגביה עם רגל ימין החזקה, מה שגורם לשחקני היריבה להתאים את עמידת המוצא ביחס למגן, כשהם מאפשרים לו במכוון את המרווח לרוץ על הקו ולהגביה עם רגל שמאל. כמו כן, הניסיון המאולץ להגביה עם רגל ימין מאגף שמאל מעקר את אלמנט ההפתעה ומקל על הגנת היריבה, כשהיא בד"כ מספיקה להתארגן ולהסתובב אל שחקני ההתקפה.

כתוצאה מכך, ההצבה המאולצת של רז מאיר בעמדת המגן השמאלי יכולה לעשות נזק כפול: הראשון, מונע איום איכותי מהאגף בשיטה שבנויה על היכולות ההתקפיות של המגנים שלה. השני, יפגע בטווח הארוך במגן המוכשר, שמוצב בעמדה שלא מתאימה ליכולות המקצועיות שלו. בהעדר תחליף ראוי לסאן מנחם, לבלבול יש את אחת משתי האופציות: להביא מגן שמאלי כבר החודש בחלון העברות או לשנות לרוקאביצה את התפקוד ולהסית את החלוץ המהיר עם רגל שמאל לאגף השמאלי. זו לא בושה, גוטמן עשה את זה בעבר עם נג'ואן גרייב והצליח, אבל לאור צמד השערים האחרון של האוסטרלי לא בטוח שמהלך כזה יקרה בזמן הקרוב.

לסיכום, החשיבה מחוץ לקופסא בחיפה הפכה את מרקו בלבול למאמן הראשון שמגיע באמצע עונה וזוכה לשני ניצחונות רצופים. יחד עם זאת, שינוי השיטה מאתגר מספר שחקנים שעוברים שינוי תפקוד וצריכים להתרגל לסטטוס החדש במגרש. בסופו של יום, מהירות הסתגלותם של השחקנים מחד, והיכולת של מרקו למצוא פתרונות לבעיות הקיימות מאידך, הן אלו שיגדירו את מידת ההצלחה של השיטה.